סליק 00

-----------

סליקים נוספים אולי במשמר השרון

קישור לסרטון קצר על האזור ועל האורווה לשעבר

עימנואל גוברמן בסביבות 1968, נכנס לבור / סליק כלשהו שבו חומרי נפץ, התעלף, ומאז סגרו את המקום בבטון וסתמו אותו.

המקום הוא בסביבות הגן אירועים של היום, אז אורווה, פרדס. 

דרך הכניסה לקיבוץ באותם זמנים היתה צמודה לשדרת הברושים שליד הכלבו.

והינה לפני כ4 שנים נפער חור כלשהו בכביש הכניסה של היום.

תחילה התייחסו לכך כבעיית תשתית פשוטה, מתקנים באופן רגיל עם קצת בטון.

זה לא עזר.

תקנו שוב, וגם לא עזר.

בדקו יותר, והבינו שיש בעיה. יש שם בור גדול, מלא מיים, ונדרשת עבודה יסודית יותר לתיקון הכביש. בשלב מסויים של העבודות ראו שיש שם מבנה, מעיין חדר ריק.

על הדבר הזה עוברות משאיות: מהקופרטיב, אוטובוסים, משאיות הספקה. צריך לפעול מהר.

הזמינו משאית בטון למלא את הבור.

משאית אחת לא הספיקה.

במשאית בטון אחת יש כ6 קוב בטון.

הגיעה משאית אחר משאית עד שכ40 קוב בטון, עשו את העבודה.

רגע חשבון. קוב זה קוביה שגובהה, רוחבה ואורכה מטר [מטר מעוקב (מ"ק) (m³)].  אז משהו של כ40 קוביות כאלה. די גדול במושגים של קיבוץ קטן.

איך אף אחד לא יודע ?

האם נחפר עם מיכון כלשהו ?

האם כעבודת פרך עם מעדרים, אתים, מקושים ? תחשבו גם על פינוי האדמה למקום כלשהו. בניה כלשהי היתה בו, גם עבודה קשה ויקרה.

צריך לשאול את אלה שבבית הקברות, מה קרה שם. 🌲🌲🌲

אפשר גם לשאול כיום, למה בכלל מבנה האורווה נשאר, בזמן שהכל סביבו נהרס. "ידעו משהו" ? סליק ?

איתי אומר שההסבר הוא, שיש שם מרכז חשמל ותקשורת לפני שהיה קיים הגן אירועים, ומקום זה היה קשור גם למאפיה לשעבר, היום מרכז חשמל גם של גן האירועים וגם ממשיך לקיבוץ, מתחת לקרקע.

 מבנה מהתקופה ההיא לא צריך היתר. וכשצריך את שירותיה של חברת החשמל בעניינים כה מרכזיים, זה לא יעשה במבנה ללא היתר.

חלקים אחרים של מבנה האורווה משמשים כיום למחסן של הגן אירועים. 

חוץ מזה, הסליק לא בדיוק באורווה, אינו פתח מהאורווה אלא בור באדמה, וככל שאיתי זוכר האורווה הועברה לשם לאחר תקופת הבריטים, לכן אינה קשורה.

----

 למה פעלו בחיפזון לסתימת הבור בכביש ? ה"מפגע" היה על דרך ראשית שבה עוברים גם כלים כבדים, אוטובוסי תלמידים, מהווה סכנה כולל סכנת הטמוטטות גדולה ופתאומית. על גודל הבור יודעים בדיעבד לאחר שמילאוהו, ברישומי הקיבוץ אין רישום כלשהו למיקום סליק בנוי וגדול שני, גם אין תיעוד כלשהו שבכלל היה כזה.

יש תיעוד שתחמושת וכלי נשק רבים פוזרו בימים של טרום המדינה במקומות רבים, באיזור המוסך, מטע האבוקדו לשעבר הצמוד לכביש, אזור גן האירועים, החורשה של כפר חיים, איזור המגרש חנייה, איזור הספריה של היום, איפה לא... הכל בסודיות, הנשק שייך להגנה לכן גם אנשיה מחוץ לקיבוץ שותפים לפעולה והחלטות.

-----

 על שלט הסליק הידוע מצויינים שני שמות של "מחסנאים" שהיו בפועל בסליק:

עימנואל גוברמן, והינה מה ששלמה בנו מספר.

השני שמשון רוזנבלט.  נשאל בן דודו חזי מרוז, שהוא הבן של ישראל רוזנבלט. חזי היסטוריון, ובן משמר השרון.

שניהם אומרים שהיה סליק גדול יותר מהרגיל,  באיזור האורווה, כיום שריד שלה הוא המבנה ההישן בתוך גן האירועים. לא ביקרו בתוכו.

שלמה גוברמן מספר, על פי מה ששמע מאביו שהסליק השני היה אכן סליק גדול, בנוי, והיו בו בעיקר חומרי נפץ, שהופרדו מהסליק הידוע כיום, שבו היו הנשקים.

אביו, עמנואל, חבר הגנה, שומר שדות, מהנוטרים (כוח יהודי ששייך למשטרה הבריטית, אך למעשה רובם גם חברי ההגנה)  עבד בסליק.

בתקופה מאוחרת יותר, כשהיה אז אחראי על החצר, שלח מישהו שעבד איתו למטה לאותו סליק, והינה הוא לא עולה חזרה או זועק לעזרה. אדם נוסף ירד למטה, וגם הוא במצב דומה. עמנואל הבין שקרה משהו, ירד למקום, הצליח להוציא אותם, וכשעלה מהסליק בשארית כוחותיו, היה לו קוצר נשימה, הוא התעלף.

הגזים של חומרי הנפץ רעילים, נוטים להיות מרוכזים בתחתית, ועמנואל נפגע קשה, היה מאושפז כחודשיים בבית חולים, ומאז תקופת האישפוז נחלש.

דבר כזה לא קורה בבור של מטר על מטר. צריך מקום גדול, סגור, עם כמות גדולה של חומר.

שלמה סובר שהסליק הוא באיזור הבור שנפער.

כן הוא זוכר שנאמר לו שהסליק הזה פונה ונותר ריק.

-----

סיפרו:

שלמה גוברמן

חזי מרוז (רוזנבלט)

על כך שאין עדות כתובה / מצולמת לקיומו של סליק גדול בנוי נוסף (בשונה מפיזור נשק ותחמושת במקומות רבים שעל כך יש עדויות מראיונות עם וותיקי הקיבוץ) - עידו לבנה.

איתי מרגלית על הסיבות להשארת מבנה האורווה עד היום.

יגאל גרבר מספר, שראה את סליק חומרי הנפץ באזור האורווה בשלבי בניה, כשנחפר. האורווה  עוד לא היתה שם אז. זהו סליק במבנה עגול, בשלב ההקמה, חופרים קצת ואז מדפנים את הקירות עם בלוקים מעוגלים, למניעת מפולת, ממשיכים לחפור, שוב מדפנים.

התמונות של פתח הבור בכביש, והתאריך מתי צולם - 26/11/2016 -יהודית שמס.

על הבור שנפער בכביש - צפי זכאי ושמעון חביב.

אלי גור חושב שהחור שנפער בכביש, לפי המבנה שלו שראה, היה בור ספיגה ישן, אך אומר שהיה סליק גדול, בור, מזרחית לאורווה. כשהיה ילד היה שם מקום מכוסה בקרשים ואמרו שזה שם. גם נדי באור זוכר מיקום בערך כזה .

--- 

יתכן שהסליק המדובר נבנה במסווה של בור ספיגה, ואז שני הסיפורים משתלבים.

צריך סיפור כיסוי לעצם החפירה.

יתכן שזה פרוייקט גדול, שלא הושלם, ולא בא לידי מימוש. המלחמה קטעה אותו, ולאחר מכן הוקמו בסיסי צה"ל והמחתרות פורקו.

אבל אז מהו "סליק חומרי הנפץ", שמסורת כלשהיא עברה לגביו ?.

יש תיעוד קצר בכתב, שבו משה גור ז"ל מספר, שהיה סליק חומרי נפץ מזרחית לאורווה, והוא הוסווה כבור ספיגה. הוא גם משתמש במילה בור, גם במילה סליק (אז כל אחד יכול להבין מה שהוא רוצה), וגם שבנו אותו. אם זה רק בור, היה צריך להגיד "חפרו אותו". בנו מה ? 

הוא בין בוניו.

חוץ מזה, גם היו בורות ספיגה לשפכים וזהו. גם את מיקומם ואת אופן כיסויים לא יודעים בוודאות עד היום.

----

 איפה היה בור ספיגה רגיל ?

בור ספיגה בעבר היה כזה שהשפכים מגיעים ונספגים בהדרגה למי תהום. בשלב מסויים הבינו שזה לא רעיון טוב ששפכים יגיעו למי תהום והפסיקו.

בור אשר שימש שנים עד לאחרונה, היה ליד היציאה מהקיבוץ לאלונית, בערך היכן שהיום המדרכה יוצאת לכביש. בשנים האחרונות שהיה פעיל, נתנו  לו להתמלא, ואז הזמינו משאית שתשאב, ובהמשך הוסב לביוב מרכזי. כיום אינו פעיל.

בור ספיגה ישן, לדברי אלי, היה ליד סככת ההסעה של הילדים, וגם שם ליד השער היתה קריסה לא מזמן, וניידת משטרה כבדה (עם רובוט של חבלן) שקעה פנימה.

 ששואלים את איציק אלינזון, מסתבר שהיה בור  ליד אזור הכלבו. הוא כוסה, כמובן לא היה גלוי, הוקם שם מגרש החניה. מאיר אופק, שהיה נהג בקופרטיב, החנה שם פעם משאית עמוסה, היתה התמוטטות, והמשאית נפלה חלקית פנימה.

בנו, ברוך אופק, מספר שהוא וחבריו הצעירים הוציאו משם הרבה כדורים, עשו כתובות אש מחומרי הנפץ על הרצפה ו?, עד שבאה משטרה וסגרה את המקום. 

בהזדמנות זו הוא מספר על הסליק המוכר. כשהוא היה הרב"ש של הקיבוץ, הוא שמע שילדים נכנסו אליו. הוא ירד בעצמו לראות מה יש שם, הבין את הסכנה, וכשעלה, התקשר למשטרה, אמר להם "מצאנו סליק"… וזה תחילת הטיפול הרשמי במקום.

החבלנים שהגיעו לפינוי הסליק הזה, הביאו גם ציוד נשימה, מקרה פגיעה לא חזר. עבדו לאט ובזהירות, יותר מיום אחד. סגרו גם את הכביש ליד הקיבוץ בעת הפינוי.

דובי תירוש גם מספר על סליק גדול באזור המגרש חניה. בשבת השחורה ריכזו מעליו את האנשים, וזה עוד סיבה שהבריטים לא חיפשו שם. 

היו עוד בורות, שואלים את איציק אלינזון ?

הוא נזכר.

בסביבות 1960,

כשהקימו את בריכות הדגים,

מתחילים מאפס.

אפילו מיכל להעברת דגים אין.

 אבל

אנשים "יודעי דבר", היו, וגם

כל מיני מיכלים שבהם הסליקו דברים.

בעזרת אותם אנשים איתרו בעומק כשני מטרים מיכליי מתכת גדולים.

לבריכות דגים ניתנו שניים מהם, כל אחד בגודל  2 קוב, סידרו להם במסגריה התאמות שונות, הושמו על גלגלים שיהיה ניתן לחברם כנגררים כל ידי כלי רכב, והם שימשו שנים ארוכות.

כנראה היו שימושים למיכלים נוספים כאלה שעברו הסבה לאזרחות, למשל מיכל הסולר שהיה שנים ארוכות במוסך.

מה היה במיכלים שהוציאו מהאדמה ? 

סודי.

כתב: עמיחי אלינסון, 2021.

לזכרו של חיים הופנברג, חלל מערכות ישראל הראשון בקיבוץ 

-------