לקראת יום הזיכרון שנה הבאה, אני מציע לשקול לכלול ברשימת הנופלים בקיבוץ את ברכה פולד. היא חיה, עבדה וגרה פה ב"הכשרה" - כלומר הפלמ"ח, ומפה יצאה לפעולה מבצעית שממנה לא שבה. רחובות קרויים על שמה, אלתרמן כתב, דברים נוספים נעשים לזכרה, וכאן, לפחות באירועים רשמיים בקיבוץ אינה מוזכרת.

   פה הפלמ"ח גרו, אכלו בחדר אוכל עם חברי הקיבוץ - אז 3 פעמים ביום, עבדו עם חברי הקיבוץ - בימים שרוב כמעט מוחלט של חברי קיבוץ עובדים בקיבוץ, אירועי התרבות יחד ועוד. פלמ"ח כמו שאמרה חצי הבדיחה, ראשי תיבות של "פה לא מקבלים חופש", כלומר הם היו פה במלא מובן המילה.

  למה אין היא מוזכרת רשמית כאן ?

   ראשית כאשר קרו הדברים (1946), הס היה מלהזכיר שיש כאן פלמ"ח והגנה. להגיד שהיא מפה היה חושף את הכח. שתיקה ושמירת סודיות הייתה טבע של המעורבים בדבר גם שנים אחרי שהבריטים עזבו. בנוסף, לא היה אז יום הזיכרון במתכונתו הנוכחית, ולא היו נופלים נוספים בקיבוץ, הכללת נופלי המחתרות ביום הזיכרון של מדינת ישראל נעשתה שנים ארוכות אחר כך. בנוסף אין לה כאן הורים ומשפחה ותקופת שהותה היתה קצרה.

  לדעתי ראוי להזכירה מדי יום זיכרון.

—

תקציר למי שלא מכיר

   ברכה פולד, נולדה בשם ברברה, לוחמת הפלמ"ח הראשונה שנהרגה בארץ - מ"כית במחלקה במשמר השרון. השתתפה בפעילות המבצעית הגדולה ביותר בתקופה, אשר בה כ7000 לוחמי מחתרת היו צריכים לחסום הגעת כוחות בריטים בזמן שספינת מעפילים מגיעה. במקום לנסות להוריד את המעפילים בחשאי במקום מבודד, לעשות פעולה גדולה במרכז הארץ.

   אוניית המעפילים נתפסת והמבצע הגדול נעצר. אין מכשירי קשר לכולם, יש קושי בהעברת הודעה לכל משתתפי המבצע על הביטול, מה שגרם להתמשכות השהִיה בשטח ולאווירה לוחמנית.

הבריטים חשים שמשהו קורה בתל אביב, משוריין בריטי מגיע, קצין יוצא עם נשק שלוף, שולפים מולו, וזה התפתח לקרב בו נפצעה, נחקרה בלי טיפול מתאים קודם ונפטרה. בת 18.

הלוויה, למרות הגבלות הופכת סימלית. 

קפיטן האוניה מגיע בהמשך עם ספינת מעפילים נוספת שהפעם תיקרא על שם ברכה פולד. גם אוניה זו נתפסת. אלתרמן כותב ב"טור השביעי", האם ילחמו למען המעפילים כמו שברכה נלחמה ?. 

גם בספר שירים נוסף, "עיר היונה", של אלתרמן נכתב עליה.

אהובה של ברכה, פלמחני"ק שנתפס על ידי הבריטים נושא נשק, שוהה בכלא, מקבל את הידיעה במקרה מעיתון שעטף משהו, מקבל גם מכתב אחרון, ובהמשך נפל בקרב גם הוא בקרב על הקסטל, 1948.

—

 תוספות

תושבי הרחוב הסמוך למקום הקרב, מבקשים שהרחוב יקרא על שמה. בהמשך נוסף על תל אביב, נקראו רחובות על שמה גם בקריית אונו, קריית אתא, רמלה, חיפה ונהריה. תוצאות Waze.

קטע משיר של נתן אלתרמן בספרו, "עיר היונה".

"מושלכת וגֹועת נשא אותה רכבם של היורים" - מתאר את היחס לפצועה.

"בעיר השבט השוקט מדעת" - מחאה על השקט היחסי של השבט ששולח את בנותיו למשימות ביטחון.

יש שקט, מציצים מהחורים, אבל מנציחים בקריאת רחובות וספינה.

ומה עם הנצחה במקום מגוריה שממנו יצאה ולא חזרה ?