ערב /כנס / שיחה "ערב תרבות"

בנושא לינה משותפת

משתתפים חברי קיבוץ שאז ילדים, ילדים שלחלקם החוויה של לינה משותפת בבתי ילדים ללא הורים, היה יותר טוב לחלק פחות ותוך כדי עולים גם עוד דברים מהקיבוץ של פעם 

בין המשתתפים 

מנחה אלימלך ליבנה

למי שלא מכיר את הנושא, אז בקצרה בעבר מה שהיום קוראים "הבית" או בית ההורים אז קראו לזה "החדר".

בארבע למשל שהיה מותר לעזוב את הבית כלומר את בית הילדים היינו אומרים "הולכים לחדרים"

ואפילו כילדים קטנים היה לנו מעין שיר 

"הולכים לחדרים 

לחם עם פנים"

סתם שיר קישקוש של ילדים קטנים.

לבית הילדים באמת קראנו (אלה מאיתנו שישנו עוד בלינה משותפת) "הבית". זה היה נראה לנו השפה רגילה

אבל הכוונה הייתה לבית הילדים. זה היה הבית.

להורים בתחילת הקיבוץ, לא היה בית ממש זה היה יכול להיות אפילו אוהל אם זה ממש בראשית ימי הקיבוץ, וגם בשנות ה-50 עוד רואים שרידים של אוהלים, אבל בדרך כלל זה היה חדר בהתחלה גם בלי שירותים ומקלחת, ובוודאי בלי חדר ילדים. הילדים ישנו בבתי ילדים. 

בתי הילדים של אז, זה בעצם היה מסגרת פחות או יותר לרוב שעות היום כשהילדים בארבע הלכו לכמה שעות להורים. וחזרו לבתי ילדים, ההורים לקחו אותם לישון. 

הורה תורן נשאר לישון בבית הילדים ולמחרת היה צריך לקום לעבוד. 

בקיבוצים רבים הייתה שומרת לילה קבועה אבל אצלנו, במשמר השרון, הורה תורן כלומר כל פעם הורה אחר לפי תורנות. כמובן ללא שכר. בבוקר הגיעה מטפלת שזו הייתה עבודתה, טיפול בילדים, וההורה הלך לעבודתו הקבועה.

הקלטת שניתן להאזין לה פה נמצאה אצל הוריי, העברתי אותה לקובץ דיגיטלי בצורה פשוטה, שמתי באיזשהו טייפ קלטות שאולי כבר לא ניגן בקצב הנכון (כלומר הסרט לא נע בדיוק במהירות שהוא אמור לנוע) והקלטתי עם הטלפון הנייד שהנחתי ליד הטייפ שיקליט עם המיקרופון של הטלפון.

הלינה משותפת הסתיימה בסביבות 1975. המהלך יצריך גם שיפוצים רבים ב"חדרי ההורים", שלא היו בהם תשתיות ללינת ילדים, והצריך הוצאות גבוהות. 

ובהדרגה גם הניב המקומי השתנה, והיום לבית ההורים אכן אנחנו קוראים "הבית", כמו כולם.