קוסמי המכירות - מקרה הסוס
(סיפור עם)
פרק ראשון
מעשה בירקן אמריקני אחד, שהיה מוכר את מרכולתו בצידי הדרכים. התחיל בכמה ארגזים של פלפלים ושל עגבניות, והתרחב לדוכן שהציג גם מלפפונים ובצלים וחצילים ושאר ירקות. על אף שחסר היה השכלה כלכלית, הצליח הירקן ושיגשג, ובכל אשר פנה הרוויח. במהרה הקים עוד כמה דוכנים ואחר-כך כמה חנויות, ואזי העז וחכר שטחי קרקע ושכר אנשי מקצוע והתחיל לגדל את הירקות בעצמו. תוך תריסר שנים נעשה עשיר גדול, ורכש לו בית בעיר קטנה והדורה, שאמו המסכנה היתה מנקה בה בתים בימי העוני של ילדותו.
רוב אזרחי העיר היו אנשי עסקים ועורכי דין, רופאים ובנקאים, והופעתו של המתעשר החדש לא מילאה אותם שמחה וחיבה. היו שהחמיצו לו פנים, והיו אף שסטו מדרכו. רק אדם אחד השיב לברכת השלום שלו: איש עסקים שגר בצרה הרחוב.
אחרי כמה חודשים נואש הירקן, בא אצל האיש וביקש את עצתו. "מה עלי לעשות כדי שהשכנים יאירו לי פנים?" שאל. ענה לו אותו שכן שהוא בעצמו חבר בחוג מקומי של שחקני ברידג' ובחבורה של רוכבי סוסים, ואם הירקן חפץ - יזמין אותו להשתתף באחד המפגשים. השיב לו הירקן, שמשחק הברידג' נשגב מהבנתו, אבל בצעירותו היה לו סוס שמשך את עגלת הירקות. "מעולם לא רכבתי עליו", אמר, אבל שררו בינינו יחסים טובים בהחלט".
"מצויין", אמר השכן, "בכל יום ראשון בבוקר אני יוצא לרכוב עם כמה חברים. אאסוף אותך ונופיע שם יחדיו, שידעו כולם שאתה אורח שלי, ולא סתם ארחי-פרחי מהשוק".
אמר הירקן: "אבל אין לי סוס".
אמר השכן: "לי יש שניים, ואחד מהם סוס זקן וסבלן. אשאיל לך אותו, ואם יעלו הדברים יפה ותתחיל לרכוב אתנו באופן קבוע, תקנה לך סוס משלך".
פרק שני
ביום הראשון הצטרף הירקן לחבורת הרוכבים. על-אף שלא לבש את התלבושת המתאימה ועל-אף שמארחיו בקיאים ומשכילים והוא נבער ופשוט - הצליח להשתלב בשיחות ולא נפל מהאוכף.
שמח וטוב לב שב הביתה, וכבר למחרת בבוקר הביא למיטיבו ארגז של ירקות מובחרים. "ברצוני לשוב ולהודות לך על עזרתך", הודיע, "נהניתי מן הרכיבה, מן החברה, ובמיוחד מהסוס. מדוע לא תמכור לי אותו ולא אטריד אותך בבקשות?"
אמר השכן: "הסוס אינו עומד למכירה, אבל לעונג הוא לי להשאילו לך. תוכל לרכוב עליו ולהצטרף אלינו כל אימת שתרצה".
אמר הירקן: "אשלם כל סכום שתדרוש".
חייך השכן: "אינך יודע, ידידי, שהסוס שרכבת עליו הוא סוס מיוחד במינו - מפליא לבשל, לתבל ולערבב משקאות. לא אחת אני מזמין אלי חברים, והסוס מכין ומגיש מיני קוקטיילים ומגדנות, ולא רק מכין ומגיש, גם זוכר מי מחברי אוהב את האומצה עשויה ומי את המרטיני יבש". אמר הירקן: אשלך לך מאה אלף דולרים תמורתו".
אמר השכן: "רק אתמול, אחרי הרכיבה, באו אלינו גיסתי וגיסי, והסוס אפה לנו פכסמי-גורגונזולה בניצני צלפים, הגיש עם קארפאצ'יו של דג- הנזיר במיץ ליים ומזג שרדונה צונן לכל דורש".
נאנח הירקן והודה שמימיו לא שמעל על כל הדליקטסים הנ"ל, אבל כיוון שאין לו ספק בייחודו של הסוס, הוא מוכן להכפיל את המחיר: מאתיים אלף ירוקין טבין ותקלין.
גיחך השכן: "מי פתי וימכור סוס כזה ? ומי חכם וינקוב את מחירו?"
חזר הירקן לביתו, נכלם ולהוט, וביום ראשון הבא שב והצטרף לחבורה, רכוב על הסוס הנכסף של ידידו. הפעם התקבל בברכה. כמה מן הרוכבים חייכו לקראתו, ואחד מהם אף הגיע את קצות אצבעותיו אל מיצחת הכובע, כדרך הפרשים.
בדרכם הביתה שב הירקן והביע את רצונו העז לקנות את הסוס.
"וכיוון שאני מבין את חשיבותו וייחודו", אמר, "אשלם לך חצי מליון דולר עבורו".
"ביום רביעי", הצטעפו עיני השכן, "התחתן בנו הבכור של אחי, ואנחנו רק ערכנו את הקניות והבאנו לו את הכלים. הסוס הכין את כל הקייטרינג, פיקח על תריסר מלצרים ועל הברביקיו ניצב רק הוא לבדו".
"אם כך, אתן לך שבע מאות וחמישים אלף דולר עבורו", אמר הירקן.
"שבע מאות וחמישים אלף דולר", נדהם השכן.
במזומן !"
השכן נאלם דום. לרגע קצת הירהר, ואז אמר: "מול סכום כזה אינני יכול לעמוד. הסוס שלך".
פרק שלישי
למחרת בבוקר הלכו השניים אל הבנק, ומשם אל האורווה, ומשם שבו איש לביתו, זה עם כספו, וזה עם סוסו. בחצי הלילה שמע השכן דפיקות רמות ונרגזות, וכשפתח את הדלת, ראה את הירקן, סמוק מזעם, רועד וזועק בכל עוז: "פגעת בי! ביישת אותי! לעיני האורחים ובני ביתי".
"מה קרה ?" שאל השכן.
"הזמנתי חברים לארוחת-ערב, הכנתי לסוס את כל החומרים והכלים הנחוצים, הכנסתי אותו למטבח, שיכין ושיגיש, והוא... הפך את השולחן, רמס את הצלחות, חירבן על הרצפה ויצא לגינה דרך החלון...".
הניח השכן את ידו על כתפו של הירקן, רכן ולחש לו באוזנו: "הירגע, ידידי, כי אם תמשיך לדבר ככה ולצעוק, לעולם לא תצליח למכור את הסוס הזה לאיש".