שלושת הקברים הראשונים - בית קברות משמר השרון

ועוד כמה סיפורים על המקום

לצפיה:

 

 

 

 

 

שלושת הקברים הראשונים בקיבוץ.


לראשונה היה צריך  להתמודד עם נושא מוות בקבוצה. חברים צעירים שקברו חברים צעירים.  הקברים נבנו בבניה מקומית, הסלעים הובאו מהכרמל, ואיתם פקעות רקפות, רקפות אשר ממשיכות עד היום לפרוח, עשרות שנים מאז.


יתר הקברים נבנו על ידי חברה חיצונית.


רוב הקברים בבית הקברות במבנה אחיד, כיאה לקיבוץ שדגל בשוויון בין כולם. ניתן כמובן להבדיל בין קברי חללי מערכות ישראל, או קברים חדשים במיוחד, שפחות מקפידים.


הקיבוץ של אז: בתי ילדים, מזכירות, מקלחת, חדרי חברים היה יותר בסמוך לראש הגבעה, ובינו לבין הבית קברות היו גן ירק, מספוא, פרחים.

כך בית הקברות נתפס כמקום מרוחק עם הרבה מקום.


3 קברים במקום כזה גדול ? - ניתן לראות גם את הרווח הגדול של כמה מטרים בין קבר לקבר. לימים ברווח הזה שמו קברים יותר חדשים, הבינו שהולכת להיות מצוקת מקום.


באותם שנים היה צריך לחשוב על מנהגי אבלות וקבורה.


הנוהג היה לכסות את הבור, ורק לאחר שנה להקים מצבה.


בשנים האחרונות נפסק הנוהג להמתין שנה. חוץ מהביקורת שיש לחלק מהוותיקים על ביטול מנהג האבלות, בין היתר זה גרם לבעיות מבניות.

הגופה נרקבת והארון מתים נרקב, ואז המצבה שוקעת. 

סליחה על התיאורים.

 


אז היה לעשות תהלוכת אבל מהמועדון לבית קברות.

המון אדם צועד אחר הארון.

גם מנהג זה פסק.


מי הם הקבורים ?

אני מספר מזווית הראיה של אבא שלי, שהיה אז ילד, ובעת כתיבת הדברים מתקרב לגיל 90. כמובן שכל אחד מהם סיפור חיים אישי רחב בהרבה. כמו בשיר של זלדה "לכל איש יש שם", יש גם השם שנתן לו מותו.


גדליהו נהוראי - ראשון הקבורים - איציק זוכר שהיה אומר להם שלום בחדר אוכל של הילדים. התאבד כשבוע-שבועיים לאחר שהתחתן. נכנס למבנה הבאר וירה בעצמו.

לא השאיר מכתב.

אישתו, חנה, נשארה בקיבוץ עבדה בנוי, ולימים התחתנה עם מישהו מגבעת ברנר ועברה לשם. תמונה של גדליהו היתה תלויה במועדון לחבר.


נוח בודני - היה בכנס של אולי של חבר הקבוצות שבמסגרתו היה שיט בכינרת, והוא טבע.

 

ישראל רוזנבלט - הגזבר והמוכתר של הקיבוץ. נדרס בכביש, בערב פסח, בעת שחזר מפגישה עם מושל המחוז שבה נידונו פיצויים למדמר השרון על סלילת הכביש שחצה את אדמות הקיבוץ. 

 הכביש הוא כיום הכביש הפנימי בין משמר השרון למעברות  היה אז הכביש הראשי, "כביש 4". שעת חשיכה, לא היו פנסי תאורה בכביש. בן 46 במותו. השאיר אלמנה, ביתו בת ה11.5 ובנו בן ה6.

להלוויה הגיעו מנהיגי היישוב בהם גולדה מאיר, שפרינצק והרצפלד. את ילדיו הוציאו מהקיבוץ בלוויה, שלא יהיו ברגעים הקשים האלה.


על שמו בית ישראל, שבעבר היה חלק מהבית ספר, היו בו כיתות לימוד ובמרכז חדר טבע. והיום מבנה אחר הנמצא בסמוך למבנה הראשון, נקרא באותו שם -  בית ילדים - התלתון הראשון שנבנה בתנועה הקיבוצית.


איציק זוכר שהם כילדים עבדו בפרדס מעבר לכביש, ובנימין רוזנבלט האח, אחרי האסון היה מחכה להם לקראת סוף העבודה, לעזור להם לחצות את הכביש בביטחה.


—-

איציק, כזקן הקיבוץ היה האחרון שעוד זכר את הקברים הראשונים.


הביט על בית הקברות וחשב:

"מי היה מאמין אז, שיהיו כל כך הרבה קברים…"



---------


כתב: עמיחי אלינזון, בעיקר לפי מה ששמע מאביו. 2021.





---------


כתב: עמיחי אלינזון, בעיקר לפי מה ששמע מאביו. 2021.

 

ד

כשדיברנו עם חברים על עוד כמה עניינים מהמקום...

אחד הדברים ששינו את מנהגי הקבורה היה מכירת הטרנזיט הגדול. עד אז הלוויה הייתה יוצאת מהמועדון כשהולכים בתהלוכה אחר הארון בטרנזיט.! היו מפרקים שם את המושבים האחוריים, כדי שיהיה ניתן להכניס את ארון הקבורה.

כשמכרו את הטרנזיט האחרון, לא נמצא חרכב מתאיםם אחר הביאו אמבולנס וחברת קדישא, יחד עם עובדיו או נציגיו. לפני כן הן נעדרו מהמקום.

לפני זה הקפידו על עוד דברים מקומיים.

למשל, אתת ארון הקבורה בנו בנגריה בקיבוץ. אנשים מהקיבוץ יצאו לבית החולים לקחת את הגופה, הכניסו אותה בעצמם לארון. עם כל מיני זכרונות לשנים, למשל שהיו צריכים לקפל ולדחוס מישהו גבוה מידי לארון, ואז לסגור עם מסמר את הפתח, שלא נסגר בלי הפעלת לחץ.

 נמצאו כאלה שמוכנים לעשות את זה:  "אחרי עבודה בבריכות דגים מסוגלים להכל... "אמר מישהו שהיה שם.

 גם את חפירת הקבר עשינו בעצמנו. לא השתמשן במחפרון. מייקה אחראי בית הקברות הוותיק אמר שיהודים חופרים את הקבר בעצמם. נעזרנו אולי בקונגו, האדמה שם מאוד קשה בעצמנו פינינו עם דליים את האדמה. היה צריך לגייס בשביל זה אנשים מהר שיעשו את העבודה מהיום להיום, יש משפחה, מוזמנים, אי אפשר להגיד "לא הספקנו". כשמייקה הפסיק את האחריות על בית הקברות, די מהר עברו להביא מחפרון.

---

כשאני עוד הייתי ילד, כאשר היה אבל, במשך שבוע אם למשל היתה קבלת שבת, לא היתה שירה. גם אם היה חג. בהמשך התחילו לשאול את המשפחות אם הן רוצות שיבוטל... ובפועל - גם אם שואלים החגים ממשיכים כסידרם. בעבר הקפידו, ובתקופה יותר מוקדמת הקפידו על שלושים יום כאלה.


 

 

-----------

סיפורים ותיעוד נוסף, קיבוץ משמר השרון

* רובם פורסמו בדף הפייסבוק של הקיבוץ

שרה מרקוביץ - שני שירים שהלחינה

הקלטת שיחה / ראיון על לינה משותפת במשמר השרון

הקלטת שיחה / ראיון אברהם בלינסקי / ארכיון משמר השרון

קורות חיים מנחם שפר

סליק 00 סליקים נוספים אולי במשמר השרון

עמי רדיאן / רדיין משמר השרון - דברים לזכרו

ינון נאמן, דבש

דבורה עומר משמר השרון.

סיפורי משמר השרון, ילדי בר מצווה בראיונות עם וותיקים, 1989

שרה לוי תנאי - במשמר השרון

טקס הנחת אבן הפינה ובריכות דגים 1971, משמר השרון, צילם יצחק אלינסון

דניס רוהן, הצתת אל אקצא,- זווית של מה היה בקיבוץ (שימו לב שזה סרטון, יכול לרדת לאט).

מייקל דניס רוהן, מצית - סיפור האולפן במשמר השרון - כתבות עיתונות

לזכרו של חיים הופנברג, חלל מערכות ישראל הראשון בקיבוץ 

ברכה פולד - כללי ובמשמר השרון

מחלקת הפלמ"ח במשמר השרון

השבת השחורה  2 - הגניבה מהסליק במשמר השרון 2022 - כתבות רדיו וטלוויזיה

פיתוחים חקלאיים וטכנולוגים של יוסי פורמן - ובהם קטפות "מיכלזון" פורמנזון - תוצרת הקיבוץ

איך נראו בעיניי צוות ערוץ אחד יום הבחירות לראשות הממשלה 2001

על יום הקבוצה במשמר השרון

האומגה ביום העצמאות בעבר

 בית ישראל (במשמר השרון) - מיהו ישראל רוזנבלט שעל שמו הביית 

צל"ש לדני נאמן 1960

תמונות ממרוץ משה נח 2022, צילם Emil Eichinger

תמונות משמר השרון, צילם אמיל 2022

מהיכן מגיע הדלק לתחנות הדלק בקיבוץ ולרכבים'

מהקלה וחבורת זמר בחתונה - זיהוי שתי תמונות

יצירת המזלות - בחדר אוכל

כמה תמונות מבריכות הדגים משמר השרון שנות השישים

צל"ש לחייל דני נאמן

זיהוי תמונות חתונה יצחק ואריקה אלינסון, הרחבה על חתונות בעבר בקיבוץ ושייקה פייקוב.

ערוכת מודעות לחג שבועות שנשמרו בארכיון - סרטון

שעת אהבה, עבר והווה (2023)

ינון נאמן למתחילים

צעדת 1 במאי מהעבר