סוף מעשה במחשבה תחילה - תכנון גן-חיות
כתב: עמיחי אלינסון
המאמר מפורסם באתר: "פינת חי בקיבוץ ובכלל" - www.mhash.org.il/pinat-hay
Email: pinat_hay@hotmail.com

א. העקרונות הבסיסיים בכל תכנון בגן חיות

כאשר מתכננים הקמת מקום עם חיות, יש לקחת בחשבון את גודלו, ייעודו, היקף פעילותו וקהל היעד.חשוב במיוחד לחשוב מראש מה היעוד המרכזי של המקום (תיירותי, טיפולי, חינוכי וכו') - ובהתאם לכך לבנות את הכל.

ארבעת המרכיבים המרכזיים שיש לקחת בחשבון בכל דבר שעושים בגן החיות

בכל עשיה ותכנון של בגן החיות צריך להעשות תוך התחשבות בשילוב אופטימלי של ארבעת הסעיפים שלהלן:

1. רווחת החיות - לפי האומוולט (נקודת המבט, העולם הפנימי) של החיה

המגדלים אחראיים על בעלי החיים, ומכאן חובתם לספק לבעל החיים תנאים טובים ככל האפשר.

התנהגות בעלי החיים בטבע היא תוצאה של סלקציה שנמשכה דורות רבים ותוצאותיה מתאימים לתנאים סביבתיים ספציפיים. שבי, אשר נכפה על בעל החיים שונה בדרך כלל במידה רבה מהסביבה הטבעית בה התנהגות בעל החיים התפתחה.

הכלוב צריך להיות נוח, מתאים לאקולוגיה ולהתנהגות בעל החיים, דומה לסביבה הטבעית, בטוח, בגודל מתאים, צרכים להיות בו מענים לצרכים בסיסיים כמו מזון, מחסה (גם אחד מהשני וגם מחסה מהקהל); מידה רצויה של שמש/ צל, לחות טמפ' וכו'. צריך להתאים למצבים של ריבוי או של מניעת ריבוי, אזור שאליו מטפלים וקהל לא עוברים, ונשארים רחוק ממנו (ושלא יהיו חייבים לעבור שם כדי לתת אוכל מיים, בעיקר לחיות בר שזה מפריע להם); צורת אכילה טבעית (למשל אגב חיפוש בין מצע יער, אגב חפירה, מרעה).

אחת הבעיות העיקריות של חיות בשבי זה שעמום. יש לתכנן את הכלוב של בעל החיים כך שיוכל לבצע מגוון התנהגויות ופעילויות, להתמודד עם אתגרים ושינויים, בהעדר אלו בעל החיים יכול לפתח התנהגויות שמזיקות לו כמו גירוד עד פציעה, תלישת נוצות ופרווה, התנהגות סריאוטיפית כמו חזרה מונוטונית על מסלול הליכה, ובכל מקרה סבל.

2. רווחת המטפל
סעיף זה מתייחס לרכיבים, אשר צריכים להיות בכלוב, כך שיהיה למטפל בחיות תנאים טובים ביותר לטיפול.

אם כן כלוב שבנוי היטב בהתחשב בכך, יאפשר, כניסה נוחה, הסתובבות נוחה בכלוב, קלות במתן מיים ואוכל - ובלי צורך להסתובב בכל הכלוב, ניקוז טוב בברכות, מיקום כלי הניקוי והמזון, הכנסת כלי עבודה, בטיחות, נוח לניקוי, קונסטרוקציה לאמצעי מעקב, נוח לראות ולהגיע לבע"ח כשצריך, אפשרויות לטיפול ורפואי.

אפשר להשתמש בתעלות ניקוז להסרת מיים עודפים, שתן וביוב. רצוי מאוד שעובי הצינורות יהיה רב למניעת סתימות. התעלות צריכות להיות נוחות לניקוי ומוגנות מפני מזיקים.

מזיקים נהנים מחללים עזובים, מחומרי בידוד הניתנים לאכילה וממקומות שלא ניתן להגיע אליהם כמו מאחורי צינורות. יש צורך בתכנון מראש של מקום הצינורות והמכונות במקומות שאינם מפריעים ושניתן בקלות לנקות סביבם.

המעברים בכלובים צרכים להיות רחבים דיים לכלי הטיפול, כולל עגלות או רכבים. גם בשימוש במדרגות - יש צורך לחשוב קודם האם יהיה שימוש במשהו עם גלגלים. אולי עדיף לעשות מדרון משופע.

כלים יקרים רצוי למקם במקום מוגן.

בכלובים גדולים, חשוב שיהיה מבנה שישמש מחסה לחיות, מקום שאפשר לכלוא לצורך טיפול ובדיקות רפואיות, חליבה במקרה של דיר, שטח התבודדות לחיות אחרי המלטה וכו'.

3. רווחת הקהל
גן החיות והכלובים שבו צריכים להתאים גם לקהל אשר בא לשם: בטיחות, תצוגה מעניינת, תחושה נוחה, אסתטיות, שירותים בסיסיים.

למבקרים חשובה מידה מסויימת של אחידות ודברים מוכרים. זה תורם להרגשה נוחה יותר. לשם כך מומלץ שלפחות בחלק מהמרכיבים תהיה אחידות מסויימת, למשל סגנון בניה דומה, קורות עץ דומות, כלובים דומים, שבילים מחומר אחיד, שלטים עם מבנה דומה.

4. רווחת העולם.
שימור בע"ח ועולם הטבע, מיחזור, מניעת בעיות אקולוגיות.

ארבעת הסעיפים הללו הם החשובים ביותר. לפני כל עשיה יש לשאול כיצד הדבר שאנו הולכים לעשות עולה בקנה אחד עם ארבעת הסעיפים הללו: רווחת החיה, רווחת המטפל, רווחת הקהל ורווחת העולם. כמובן שצריך לעשות פשרות, אבל לפחות יש לתת את הדעת בכל העניינים.

ב. המבנה הכולל של גן החיות

מיקום גן החיות- למבקרים ולעובדים רצוי נגישות גבוהה למקום, אך אם יהיה צמוד מידי לבתי תושבים - סביר שחלקם יתייחס אליו כמטרד ופתח לתלונות ותביעות רבות בגלל רעשים, ריחות ובעיות אישיות. שיקול נוסף - זה סביבה אקלימית, ודברים מן המוכן שקיימים באתר המיועד - למשל יער שבתוכו או בחלקו יהיה גן החיות.

גדר המתחמת את גן החיות- תפקידה לתחום את הגן, למנוע כניסה של חיות ואורחים בלתי רצויים, למנוע בריחה של חיות, פיקוח והגנה על המבקרים. כדאי לזכור שגם חדירה של חיות לא טורפות יכולה להיות בעייתית. למשל חתולים ועכברים יכולים להביא עימם פשפשים קרציות, תולעים פנימיות ועוד מחלות. כמו כן הם עלולים להתחרות על המזון בגן, לקלקל ציוד.

כבישים לכלי רכב, שבילי הליכה ומקומות חניה - כביש יכול להיות בצורת U או O או בצורת זיגזג. יתכנו שבילי הליכה שיובילו משביל ראשי.
יש לחשוב על אפשרות כניסה עם רכב לגן: רכב מבקרים, רכב גן החיות, משאיות הספקה אשפה ותחזוקה.

·        ·         יש לשקול אתהמרחק הרצוי של הקהל מהכלוב ולתכנון בתאם לכך את השביל, וגדר שמגינה מפני התקרבות יתר לכלוב - אם יש בה צורך..

בכלוב פתוח (כלוב ללא גג) ניתן לסדר לקהל גבעה מסויימת שדרכה יוכל לראות את בעל החיים לא דרך רשת.

אפשר לשקול לנצל גבעות ושיפועים טבעיים: או לכך שהקהל יעמוד מוגבה, או שהקהל יעמוד כך שהחלק הגבוהה רחוק ממנו..

לקהל המבקרים עדיף כי כאשר הוא נמצא מול כלוב מסויים - אין לו גירויים משמעותיים מכלובים אחרים. לכן לא תמיד כדאי לעשות מטעמי חיסכון שביל אחד לשני כלובים.

אם הקהל ראשי להיכנס לכלוב גדול - למען רווחת החיות יש לתכנן את השבילים, כך שהקהל לא יוכל לעבור בכל הכלוב ושישארו מקומות מיסתור. חשוב להשאיר מקום שגם המטפל לא מגיע - לפחות לא לצורך טיפול יומיומי כמו מתן מזון.

·        ·        מקום הכלוב בתוך גן החיות. אין לשים טורף ונטרף זה ליד זה, ובהקשר לכך להתייחס במיוחד לאופן התקשורת של בעל החיים. לדוגמה, אם הם מתקשרים בעיקר עם ריח או עם שמע - מחיצה שרק מסתירה לא תעזור.

·        לחיות רצוי שיישאר אזור שאליו לא מתקרבים הקהל והמטפלים.אסור שהקהל יוכל להקיף את הכלוב ב360 מעלות, לכלוב חייב להיות גב, שבו לא עובר קהל. יש לתכנן בהתאם לכך את השבילים, ואם יש צורך ליצור צד אחד אטום, למשל ע"י כיסוי בבד יוטה או בשיחים או בבינית קיר.
אפשרי שיהיה כלוב עגול גדול שבו באמצע אמצעי מסתור, שהוא למעשה הגב- אבל אז לקהל קשה לראות.
חוסר גב בכלוב מגדיל את המתח בצורה מוגזמת לבעל החיים. אם ברור לחיות מהיכן באים אנשים, איפה יותר בטוח הם מרגישים בטוחים יותר וחיים טוב יותר.
בעיקר נכון הדבר לחיות שהובאו מהטבע - שהם לעולם יפחדו מאדם.

כלובים קטנים - לא לסובב סתם. בד"כ זה קורה כאשר לוקחים חיה קטנה בכלוב לפעילות כלשהי, וכאשר מחזרים אותה שמים את הכלוב בצורה אחרת מכפי שהיה בהתחלה.

יש גם כלובים יצאו מגן החיות, למשל חיות שעושים איתן קבוע פעילויות לילדי גנים ובית ספר; כלובים לטיפולים שלא ניתן לעשות בתוך גן החיות וכו'.

לעיתים מתוך כוונות שונות גן החיות עושה כלובים שלו במקומות שונים. למשל, לאחר הסרט "מלך האחריות" - ששם היו סוריקטות (חברות של החזיר יבלות) - החיה הזו נהיתה פופולרית, והיה גן חיות שבחזית קניון עירוני הקים כלוב עם כלוב זכוכית למטרות פרסום, וקרוב אוכלוסיה לטבע.

·        ·        כיוון הכלוב- בארץ רוב הגשם והרוחות מגיעים מכיוון דרום מערב. חשוב לבנות את הכלוב כך שבצד הזה תהיה מחיצה או אפשרות לשים מחיצה בתקופות בעייתיות, ו/או מחסה מתאים מהגשם, בלי שזה יפריע יותר מדי לבע"ח, קהל ולמטפל.

עדיף שקהל יעמוד במקום בו השמש בגבו ולא מסנוורת אותו.

כדאי שהקהל יעמוד בצל, ושהרשת שדרכה הוא צופה תהיה מוצלת אף היא - כך היא פחות בולטת לעין.

יש לקחת בחשבון מקומות מוצלים בכלוב.

·        ·        המבקרים ובעלי החיים: יש לשקול מרחק הקהל מהגדרות - ואמצעים להרחקתו. בהרבה מקרים רצוי שמקומות הקינון וההמלטה לא יהיו חשופים לקהל, ולא קרובים אליו. כאשר קהל נכנס לכלוב חשובה הגנה על בעל החיים בהפרדה למשל ע"י גדרות וגשרים. בפינות ליטוף ממומלץ שיהיה לחיות גם אפשרות לברוח מהקהל. ובכל מקרה שיהיה להן שעות מנוחה ממנו.

·        ·        חיות שיכולות להסתובב באופן חופשי- חשוב להתאים מספר דברים לכך: אגם מרכזי, עצים, דשא, איזורים סלעיים ואזורים שטוחים, מסתור וכו'. יש לחשוב על דרכים שבה לא יחסלו את כל הצמחיה, דוגמת עצים חדשים שנוטעים, ומתן סוגי אוכל שונים לבע"ח שחיים יחד (למשל לשים לתרנגול אוכל במקום שהצבי לא יוכל לאכול), או לגדר שיחים וצמחים אחרים עם רווחים בגדר בגודל שעופות יכולות להיכנס לקינון ומסתור בעוד שהפרסתנים לא יכולים לאכול ובכך לחסל את הצמחיה.

·        ·        פינת ליטופים / מועדון- כאן מדובר במקום שיותאם באופן מירבי לבני אדם. בד"כ יהיו בו מגוון חיות קטנות שניתנות לליטוף ולמשחק. יש המשלבים "גידול-אישי" של חיות במקום כזה.

כאשר זה בתוך מבנה - יש הרגשה של ביתיות ושל מועדון, המבקרים יוכלו להיות עם החיות בכל מזג אוויר, ליהנות מכיבוד קל, לשבת על ספות נוחות. ניתן שיהיו מספר כלובים אסתטיים ולארגן דברים נוספים כמו חוברות קריאה, טלוויזיה, ווידיאו, מחשב, מזגן, מקרר,דפי עבודה, ספות, כורסאות, טלפון. חשוב לדאוג לאיזון נכון של חיות ושל רמת ניקיון למניעות ריחות רעים.

ניתן לעשות פינת ליטופים גם בתוך כלוב שבו מרוכזים מספר חיות מתאימות לליטוף.

חשוב לזכור שהרבה פעמים הליטוף מהווה לחיות מסוימות מתח, ואותן חיות זקוקות למנוחה מפעם לפעם.

לחיות עדיף שהאנשים יכנסו לכלובם, מאשר לצאת למקום אחר עם בני אדם. אבל אם מדובר בפעילות מתמשכת (מעל שעה) רצוי דווקא להוציא חיות למבקרים ולפרק זמן קצר, תוך תחלופה של החיות.

·        ·        משרדים, מגורים וחדרי עבודה לצוות - לחשוב גם על מקום שיאפשר ערנות במקרה של גנבה, טריפה וצרות אחרות.

·        ·         * מחסני מזון, מתקני הרמה, מכונות וכלים.

·        ·         * חדרי הרצאות, אולמות, סככות צל ואמצעים נוספים שידרשו להפעלת הקהל.

·        ·         * כניסה, קופה, שירותי הסעדה, חנויות ובתי-שימוש. כדאי לקחת בחשבון שאלו לא יהיו ממוקמים בכיוון הרוח של מגורי חיות המדיפות ריח .

·        ·        * בנינים לשירות ווטרינרי, מתקנים לבידוד ולהסגר.

·        ·         * אספקה של מיים, חשמל, גז וחממות.

·        ·         * סילוק פסולות ומערכת ביוב - רצוי שיהיו מופרדים מהקהל.

·        ·         * שילוט.

·        ·         * לחשוב עד כמה רצוי שאזורי האחסון והשירות לא יהיו בהכרח נגישים לקהל.

·        ·         * ניקוז מיים במקרה של גשמים חזקים. מניעת הצפה מברכות.

·        ·         * חשיבה על מידת הריבוי הצפוי הרצוי ותכנון הכלובים בהתאם.

·        ·        בחירת החיות: חיות - לפני שבוחרים לשקול למה הם מיועדות: לליטוף ? לתצפית? מי יוכל להיכנס לכלובים? חיות מוחתמות, חיות מורגלות וכו' - בהתאם למטרות גן החיות ולקהל היעד.

·        ·        נושא החתמה והרגלה- ראוי למתן הדעת בצורה יסודית. בד"כ עדיף הרגלה על החתמה. חיות מוחתמות ממש לא יוכלו בד"כ להסתדר עם בני מינם, וכבוגרים לא תמיד יתאימו לבני אדם. הבעיה בעיקר עם זכרים. למי שלא מתמצא מומלץ בחום להתייעץ עם איש מקצוע.
אחת הדוגמאות הנפוצות בגני חיות היא עם קופים, כגון שימפנזים ובבונים זכרים שעוברים החתמה. בבגרותם הם מסוכנים לאדם, לצרף אותם ללהקת שימפנזים אי אפשר - הם לא יסתדרו, ובני הלהקה יתקפו ויהרגו אותם. לבנות עבורם כלוב גדול ומרוהט- לא מעשי, להרוג אותם לא מוסרי. אז או שבכל זאת צריכים להרדים אותם, או שהם למעשה נידונים לחיות בבדידות בכלוב קטן בסבל איום. הם יכולים לחיות כך כ40 שנה. נוסף על סבלם הרב הם מהווים מעמסה על גן החיות.
דוגמה בעייתית אחרת היא החתמה של רקונים, חותמנים, צבאים איילים ועוד - זכרים. כאשר הם מגיעים לבגרות מינית הם מזהים את האדם כמתחרה ותוקפים אותו - באופן בלתי צפוי, אחרי תקופה ארוכה ששחקו איתם והכל היה בסדר. לכן, ככלל עדיף להחתים נקבות ולא זכרים.
בעלי חיים מוחתמים ומורגלים זקוקים לקשר רציף עם האדם - אחרת עשויים לשכוח את מה שלמדו. כמו כן בשל היותם פעמים רבות ללא חיות אחרות - תשומת לב זו נחוצה להם במיוחד.

·         

·        ·        אפשרות לעריכת שינוים: רצוי כמה שיותר שכלוב יהיה בנוי כך שקל יהיה לעשות בו שינויים: קל לפירוק, לשינוי להוספה ולהורדת דברים, השארת מקום פנוי לעתיד.

·        לדוגמה, אחת הטעויות הנפוצות זה לקבע רשת לבטון. לאחר מספר שנים הרשת מתבלה ואין לאן לחברה. לעומת זאת אם היא מחוברת למוט ברזל המקובע עם ברגים לבטון - קל בהרבה לערוך תיקונים או אף להחליף את כל הרשת. טעות נפוצה נוספת - בנית כלובים חשוכים מדי. לאחר שטעות כזו כבר נעשתה, אם קיימת אפשרות פשוטה להזזת הגג יכולה לעשות שינוי גדול ולהתאים למזג אוויר משתנה.

·        * בטיחות - בכל תחום שעושים - לחשוב בטוח - לקחת את כל מרכיבי הבטיחות בחשבון.

ג. תכנון שטחי המחיה לחיות השונות

לפני שמתחילים לבנות את הכלוב עצמו - יש לשקול ולתכנן מספר דברים:

* האם בכלל לבנות כלוב ? - יש חיות שמתאימות להסתובבות חופשית בגן החיות - יחד עם הקהל. רוב החיות מעדיפות סביבה גדולה, דבר המקל במידה רבה גם על המטפל בניקיון. בסביבה גדולה מספיק, עם איזון נכון של שטח ובע"ח, לא יהיה צריך לנקות כלל. לדוגמה, בספארי גדול, בד"כ לא מנקים כלל את הצרכים שהחיות עושות.

שיקול בסיסי נוסף הוא האם לעשותו כלוב פתוח, שהוא כלוב בלי גג, או כלוב סגור, שהוא כלוב עם גג. כלוב סגור יקר יותר, יש מקרים עם יתרונות, לסוגים מסויימים של בע"ח כמו עופות, קופים, כאשר יש סכנה של מזיקים שיחדרו מלמעלה ובריחה.

·        הן בכלוב סגור, והן בכלוב פתוח יש לקחת בחשבון צורך בחופש תנועה ככל האפשר, אפשרות להרחה ולסימון גבולות של בעל החיים, נוחות לבעלי החיים.
יש להתחשב בצרכי בעלי החיים ולאפשר להם ככל האפשר להתנהג כאילו הם נמצאים בסביבתם הטבעית, אך תוך הגנה מטורפים, סיפוק מזון, בן זוג, מקום יבש ומוגן מרוחות.
עוד יש לקחת בחשבון את יכולת הטיפול של המטפל - בטיחותו ועומס עבודה שיוכל לעמוד בו.
על בעל החיים להרגיש מוגן, ולכן יש לאפשר מרחק הולם בינו לבין בעלי חיים אחרים ומבקרים.
יש לאפשר היגיינה ולמנוע חדירת מזיקים.
יש לאפשר לקהל תצפית טובה ומעניינת. תצוגה של מספר חיות פעילות יפה, וטובה יותר לחיות עצמן, מחיה בודדה.
על השטח הפנימי שבו נעות החיות להיות נקי ממכשולים, חבלים וחפצים פוצעים.

מחיצות הגובלות את הכלוב

יש לשקול אם ובאיזה מקומות לעשות מחיצות שרואים דרכן ובאלו לא. יש חיות בכלובים סמוכים שעדיף שלא תהיה להם אפשרות לראות זה את זה. לעתים יש מקומות שיש צורך שיהיו מוסתרים מהקהל. כמו כן לסוגי המחיצות השפעה רבה על התצוגה של החיות. להלן סוגי מחיצות בכלובים:

גדרות (סורגים ורשתות)- לא נעים לראות חיות דרך סורגים ורשתות, אך זו הצורה השכיחה ביותר למחיצה. מומלץ לתת את הדעת למידת הבלאי של סוגי גדר שונים, חיבור לאדמה, חיזוקים. בעת תכנון גודל המרווחים של הרשת, יש לחשוב לא רק על גודל בעל החיים שבכלוב, אלא גם על בעלי חיים אחרים שעשויים לחדור לכלוב, למשל ציפורים שיכולות לאכול את המזון של בעל החיים. בכלובים של ציפורים קטנות - כאשר הרשת יחסית גדולה - גם אם הן לא בורחות, תנשמות, למשל, יכולות לתפוס אותן בעת לינת הלילה שלהן על הרשת, ולאכול אותן דרך הרשת. כמו כן צריך שהגדר תגן מזיקים בהתאם לחיה - כגון נחשים וחולדות.

מצד שני יש לזכור שמבקרים מעדיפם חורים גדולים ככל האפשר ברשת. כך רואים את החיות טוב יותר. רשת שצבועה בשחור נעלמת יחסית מהעין.

יש חיות שמספיקה להם רשת נמוכה וכך הצופה עומד כשראשו מעליה ורואה לא דרך רשת. ארנבונים, למשל, לא יברחו כאשר יש רשת של מטר. אבל אז תיתכן בעיה של טריפת גורים מצד עורבים ובוגרים יותר מצד חתולים וחיות נוספות שמסתובבות בגן. פתרון אפשרי הוא שמעל גובה מטר תהיה רשת נפתחת. כאשר יש מבקרים - חתולי הבר והעורבים פוחדים ולא ניגשים. כאשר אין - סוגרים.

הכי מומלץ לקבע רשתות לדפנות הכלוב, ע"י חיבור לברזל שברווח של כ2 ס"מ מגבול הכלוב, במיוחד חשוב רווח זה בחיבור לחלק התחתון של הכלוב לניקוז מיים. בעבר היה נהוג, שכאשר בונים את הכלוב, בזמן יציקת הבטון לקירות היו שמים בטון גם על הרשת, וכך מקבעים אותה. כיום הגיעו למסקנה כי זה לא נכון, שכן כך קשה לתקן את הרשת או להחליפה.

סורגים מומלצים בעיקר לגידור חיות בעלות עוצמה. לסורגים קונוטציה של בית כלא. יש להם יתרון של נוחות ניקיון, הנאה רבה יותר שיכולים להפיק מהם בעלי חיים מטפסים, בעלי החיים יכולים להביט החוצה טוב - כאשר הרווחים גדולים, וכן ניתן דרכם לעשות חלק מהטיפול. ניתן לעשות איתם רווחים גדולים יחסית כך שחיות כמו עופות יוכלו להיכנס ולצאת לשם באופן חופשי, וחיות גדולות יותר לא. כאשר הסורגים עומדים לאורך - יש פחות סיכוי שחיות בעלות קרניים יתקעו בהם. אצל בעלי חיים מסויימים אפשר לשקול השארת רווחים בגודל כזה שהקהל יוכל להכניס ידיים ללטף, להאכיל.

הרבה פעמים השיקול לעשות גדר פשוטה הוא מתוך משחשבה שזוהי האפשרות הזולה ביותר, לא תמיד זה כך.

חפיר- דרכו ניתן לצפות בנוחות רבה יותר בבעלי החיים. רוחבו ועומקו צריכים להיות מספיקים למניעת בריחה. ייש להגן על הקהל ובעלי החיים מלפול פנימה, על ידי קיר/גדר, לא גבוהה מדי, כי אז זה כבר נהיה "כלוב עם גדר". יש לקחת בחשבון אפשרות נוחה להכנסת החיה ולהוצאתה, וכן כניסה ויציאה של אנשי צוות.
אצל בעלי חיים מסויימים ניתן למלא את החפיר במיים. כדאי שהמיים יהיו יחסית נסתרים למבקרים, כך שמיקוד הראיה יהיה בעיקר בבעלי החיים.

שיטה אחרת היא לשכן את בעלי החיים בחפיר, ז"א החפיר עצמו ישמש ככלוב, והקהל צופה ממעל. החסרון בכך הוא שבעל החיים לא יכול להסתכל החוצה, וזוהי התנהגות לא טבעית עבורו. כמו כן אם המבקר עומד נמוך מהחיה, נראה בעל החיים גדול ומרשים יותר.

גדר חשמלית- גדר עם חוטי מתכת שבכל מספר שניות יש זרם חשמלי קצר. אפשרות זולה כיום, הועיל וגדר כזו נמצאת בשימוש רב חקלאות. מבחינה אסתטית - היא טובה כי היא כמעט נעלמת מהעין. לאחר תקופה מסויימת החיות לומדות לא לגעת בה גם כשיש הפסקת חשמל ארוכה. גדר כזו פחות מסיבית מבחינת כמות החומר, ולכן רואים דרכה הרבה יותר טוב את החיות, ולצופה יש פחות הרגשה של צפיה בכלוב. לפני בנית גדר כזו, חשוב לדעת את גובה ומרחק הקפיצה של בעלי החיים המיועדים.

זכוכית- מאפשרת צפייה נוחה יותר מרשת, וניתן לגשת קרוב יותר לבעל החיים ביחס לכלוב עם חפיר, כמו כן היא תופסת פחות מקום מחפיר. זכוכית יחסית ניזוקה בקלות, ודורשת יותר עבודת ניקוי. כשבונים כלוב כזה יש לקחת בחשבון שתהיה בצל - שלא יהיה אפקט-מראַה, כאשר השמש מאירה עליה. נוסף על כך בצל הלכלוך פחות יראה, ופחות תהיה התעבות מיים המפריעים לצפייה.

שימוש בזכוכית מאפשר פיקוח על האוורור, מעלות החום והלחות של המגורים. בנוסף זה מבודד את בעלי החיים ממגע עם תנאי החוץ, הקהל אינו יכול להאכיל את בעלי החיים, יש פחות אפשרות למעבר מחלות וכו'.

חשוב לאפשר אוורור טוב לבעלי החיים.

לעיתים ניתן שבמספר מקומות בלבד יהיה חלון זכוכית, לקהל, ושם הקהל יעמוד ויצפה. שאח המחיצה תהיה גדר או קיר.

מחיצות מדומות- מחיצות שלא קיימות באופן פיזי, אולם בעל החיים חש בהן. למשל, ריח, אפלה, שינוי טמפרטורה, קולות בע"ח אחרים וכו'.
כך רוב הציפורים הטרופיות לא יעזבו איזור מואר לטובת איזור חשוך. רוב הזוחלים טרופיים לא יעברו מסביבה חמה לסביבה קרה.

אוויאר- שטח גדול - חסום ברשת למעלה ובצדדים. בתוכו ביוטופ - סביבת חיים: צמחיה עשירה, אגם, מפל, מצוק, מגוון חיות וכד'.
יתרונותיו העיקריים של כלוב זה: רווחה לחיות - תנאים דומים יחסית לטבע ומרחב מחיה; יופי, קל לטיפול למטפל - באיזון נכון כמעט לא צריך לנקות, קל יחסית לבנותו. בד"כ בונים את זה על עמודי חשמל.

אוויאר בנוי כך שמבקר נכנס לתוכו. יש לתכנן את שבילי המבקרים שבפנים, כך שיישארו מקומות מסתור. צריך איזון נכון של חיות: חיות שיכולות להסתדר, שלא יהיה עודף צואה ושתן. רצוי שתהיה המטרה מלמעלה, לשטוף לשלשת ציפורים.

הניסיון מראה, כי מין שפעם אחת לא הסתדר שם ומת, בד"כ לא יצליח גם אם יובאו פרטים חדשים. יש להיזהר מעצים שגדלים יותר מדי על הרשת, ואם לא יקראו אותה רק מעצם גדילתם, כאשר תהיה סופה הם עלולים לקרוע אותה.

כמו כל מקום עם מגוון חיות, צריך למצוא דרכים לתת לסוגי בעלי-חיים שונה אוכל מתאים.

ספארי- בשונה מגן-חיות בו החיות בכלוב והאדם חופשי, בגישת הספרי: בני-האדם ב"כלוב" - מכונית המהווה מחיצה, והחיות חופשיות. כאשר בעלי החיים לא מסוכנים, ניתן כי גם המבקרים יסתובבו באופן חופשי, אך כדאי להגבילם לבל יפריעו יותר מדי לחיות.

בריכה / מיכל מיים- יש בעלי חיים, שסביבת מחיתם היא רק במיים. אחרים חיים בעיקר על היבשה אך זקוקים לרחצה כמו ברווזים, דו-חיים, חלק מהנחשים. בד"כ אצל חיות מיים מדובר במספר קטן יחסית של בעלי חיים אשר נמצא בנפח מיים גדול יחסית (בטח שביחס לאקווריום ביתי). הדבר מאפשר מספיק חמצן, פסולת שנמהלת, וטמפרטורת מיים שמשתנה באיטיות. אין בטבע כלור כמו במי הברז. בשבי, אם המקום קטן, יש צורך בבקרה ובטיפול בקשיים הכרוכים: חידוש חמצן, ניקיון, בקרת טמפרטורה. הכלור יוצא אם נותנים למיים לעמוד בין יום לשלושה ימים.

צמחים ירוקים פולטים חמצן במיים, כאשר יש מספיק אור, אך צורכים חמצן בחושך או באור חלש. כמו כן במיים קרים יש ספיגה טובה יותר של חמצן. בארץ בברכות עם הרבה ירוקת תיתכן בעיית חוסר חמצן ביום חמסין. אחד הפתרונות היפים זה משאבה שתשאב את המיים מהברכה לפילטר ביולוגי . הפילטר הפשוט ביותר זה מיכל עם מיים שבתוכו טוף. במיכל זה יתפתחו חידקים שיפרקו את הלכלוך. תתפתח שם סביבה אנאירובית - ולכן ביום חמסין בעת מחסר בחמצן - ממילא לא תהיה בעיה לפילטר לעשות את עבודתו. מהמיכל עם הפילטר הביולוגי ירדו המיים חזרה בצורת מפל. כך יש פתרון גם לבעיית החמצן וגם לבעיות הניקיון. המיים נהיים שקופים וניתן דרכם לראות דגים.

אם הבריכה מוצלת תתפתח בה הרבה פחות ירוקת.

יש להתאים את בעלי החיים לטמפרטורה שאפשר לספק, ולא לגרום לשינויים מהירים, למשל כשמעבירים דגים ממקום למקום.

חשוב להקפיד לא להאכיל בעלי חיים החיים במיים ביותר מדי אוכל. המיים זה כל סביבת המחייה בשבילם, ואם הם מזדהמים משאריות אוכל שנרקב - כל הסביבה מזוהמת.

כאשר בונים מיכל מיים יש לקחת בחשבון שמשקל המיים גדול, והמייכל צריך להיות חזק דיו להכילן. חשובה אטימות טובה.

חשוב לדאוג לפתחי ניקוז טובים לבריכה. צינורות עבים פחות יסתמו, אך יש לדאוג שלא יצאו דרכן בעליי חיים מהבריכה יחד עם זרם המיים. אפשר להרכיב על הצינור מסנן. הוא צריך להיות כזה שניתן לפרקו בקלות ולנקותו. צינורות ארוכים כדאי לפצל אותם בעזרת חיבורים, כדי שכאשר יהיו סתימות עקב לכלוך או צמיחת שורשים בפנים ניתן יהיה לנקות. אם צינור נסתם - אפשר לדחוף לתוכו צינור או ברזל ובעזרתם להוצא את מה שסותם.

לסיום טיפ - קרפיון המשמש למאכל - ניזון מירוקת מצואת עופות. הוא יכול לשכון בתוך בריכת ברווזים, לתרום לנקיונה, ובד"כ הוא גדול מספיק כדי לא לצאת מצינור הניקוז, ואין צורך לדאוג לו לאוכל באופן מיוחד - האכול המצוי במיים מספיק לו.

טלוויזיה במעגל סגור- סוג ווירטואלי של מחיצה. ניתן להציבה במקומות רגישים בכלוב, כמו מקום מסתור בו היתה המלטה. ניתן דרכה לצפות בחיות בלי להפריע להם, ולתעד באמצעות הקלטה. כמו כן מאפשר אמצעי זה לצפות בחיה מכל מקום שבו יש מוניטור. כיום ניתן במחיר זול יחסית לקנות מערכת כזו בדומה לזו הקיימת בחנויות גדולות.

צורת הכלוב

הרבה פעמים כאשר מדובר בכלוב די גדול, צורת משושה מתאימה יותר לזווית הראיה של הצופה לעומת כלוב מרובע. כלוב עגול וקטן מאוד יכול להיות בעייתי. דוגמה נפוצה זה דגים שמוכרים אותם בקופסאות עגולות וקטנות והם מתים מהר.

ד. עיצוב פנים הכלוב

רצפת הכלוב

נהוג לחלק סוגי רצפות לשניים: הרצפה קבועה, או ניתנת להחלפה (למשל, כזו שיש עליה רפד).

לחיות הכי טוב רצפה מחומרים כפי שיש להם בטבע, כגון חול, אדמה, מסלעה, שילוב של דברים.

אצל בעלי חיים חופרים יש צורך למנוע אפשרות בריחה, למשל ע"י הטמנת רשת מחומר לא מחליד בעומק. אם עושים יציקת בטון למטה - להשאיר פתחים לניקוז המיים.

בדפנות הכלוב מומלץ להשאיר שרוול הגנה למניעת כניסה של חולדות.

רצפה קבועה, אם היא עשויה מחומר אטום. אז ניתן לנקותה באמצעות מיים, כי אין בה חדירה של מיים, חומרי חיטוי או שתן. כאשר הרצפה ישרה, ניתן להשתמש במגבי רצפה. רצפה; כאשר נמצאת בשיפוע, ניתן לעשות בה תעלות לניקוז נוזלים. תעלות ניקוז טובות גם לאיסוף דגימות שתן. בעבר הדגישו את היתרון של ה"סטריליות" ברצפה כזו, כי אפשר מדי יום לחטאה בחומרי חיטוי ולנקות כל שאריות. כיום נהוג לראות זאת כ"פנדטיות" ,ופחות ופחות משתמשים ברצפה כזו. זה דורש יותר עבודה מהמטפל כל הניקיון, ופחות מתאים לרווחת החיות. אין צורך בסטריליות.

סוג המשטח צריך להתאים לסוג בעלי החיים. בעלי פרסות למשל זקוקים למשטח מחוספס על-מנת למנוע צמיחת יתר של הפרסות. חיות בעלות כף רגל רכה, זקוקות למשטח שאינו מחוספס ואינו גס על מנת למנוע דימום.

רצפות שאינן קבועות למשל עם נסורת, עלים כמו ביער - אסתטיות יותר וחיות רבות יעדיפו אותן. קרקעית כזו חוסכת המון מעבודת הניקיון.בארץ חמה כמו ישראל הצרכים מתייבשים מהר, מתפרקים ולא נראים - בעיקר בכלוב גדול . בכלוב בטון הם הרבה יותר בולטים. כל עוד הרפד יבש - הוא לא מסריח ולא מהווה בעיה בריאותית.

בעלי חיים רבים מסמנים את הטריטוריה שלהם עם ריח, וריח מוכר גורם להם להיות רגועים. למשל כאשר מעבירים עכברים לכלוב נקי - נמדדת אצלהם רמת מתח גבוהה. עם מעבירים חלק מהרפד שלהם לאחר הניקוי - המתח יורד. כך שגם מהבחינה הזו - כלוב רצפה שנשטף כל יום - בעייתי.

מגדלים רבים שהיו להם מספר חיות קטן בכלוב בטון גדול יחסית - אותו שטפו במיים רבים וחומרי ניקוי כל יום, נוכחו שכאשר שמו ריפוד היה מספיק לנקות את הכלוב פעמיים שלוש בשנה, וולחיות הרבה יותר הנאה ותעסוקה. אצל חיות מסויימות חלקים מסויימים מתלכלכים יותר, ורק אותם צריך להחליף. ריפוד גם מונע הימרחות והדבקות של הצרכים לבטון. חיות כמו עופות, קופים, רקונים בטבע עסוקים זמן חב בחיפוש מזון בתוך הרפד. פיזור מזון בכלוב בתוך הרפד ייתן להם תעסוקה ועניין, ויעלה במידה ניכרת את ריווחתן.

אם לא כל הכלוב מחוסה בגג הולם, לקחת בחשבון צורך בניקוז מיים. חשוב חור ניקוז בתוך הכלוב, שיפוע מתאים.

קירות

מספר נקודות נוסף על מה שצויין בסעיף על סוגי מחיצות:

רצוי שהחיבורים שבין הקירות לבין הרצפות יהיו מעוגלים. פינות חדות יכולות גם "ללחוץ לפינה" את בעל החיים. כמו כן כך קל יותר לנקותם.

רצוי גם לתכנן את משטחי הקירות כך שיוכלו להיות ניתנים לרחיצה באמצעות סילון מיים. אפשר למשל להיעזר בצבע לא רעיל ושאינו מתקלף. חשוב להימנע מעופרת בצבע.

מזיקים למיניהם ינצלו כל סדק ורווח.

על קירות שבזווית ראיה של הקהל - אפשר לצייר נוף - למשל כזה שמתאים לסביבה הטבעית של בעל החיים ושמשתלב עם הריהוט של הכלוב.

כדאי לבנות כך שיהיה ניתן לשנות בקלות בגלל בלאי, שינוי גודל להקה ועוד.

דלתות

חוזק הדלת צריך להיות מותאם לחיה. בגודלה יש לקחת בחשבון את גודל החיה, המטפל, וגודל כלי עבודה איתם יהיה צריך להיכנס.

כדאי לתכנן את הדלת שתתאים נגד מכרסמים ומזיקים אחרים.

לגבי בעלי-חיים מסוכנים או אצל חיות מועדות במיוחד לבריחה יש צורך בדלתות הנפתחות פנימה, וכן לעשות דלתות כפולות - כלומר שצריך לעבור בשתי דלתות כדי להיכנס. אחת הדרכים ליעילות השיטה היא לחבר את הדלתות עם קפיץ, כך שכאשר פותחים דלת אחת הקפיץ מושך את הדלת השניה לסגירה.

יש בע"ח שיתאים לכלובם "דלת בארים" - שתי דלתות שנפתחות פנימה והחוצה.

צריכה להיות אפשרות לראות את החיות דרך הדלת - למניעת מחיצה, בריחה, סיכון עובד אצל חיות מסוכנות.

גגות

בישראל יש כ30 ימי גשם בלבד. לכן לא מומלץ שכל הכלוב יהיה מוגן מהגשם, אלא רק חלק. רצוי שהחלק המוגן יהיה החלק הרחוק מהקהל. אם יש צורך בכיסוי רשת בגג - אז אותה רשת שבדפנות.

לקחת בחשבון שהגג צריך להגן גם משמש ובהתאם לסוג בעל החיים.

הגג צריך להיות בשיפוע כך שהגשם לא יציף את הכלוב ויזרום למקום רצוי.

קישוט וריהוט ובניה בתוך הכלוב

יש קישוט שנועד עבור האדם בגן החיות ויש שעבור החיות. חשוב שנזכור מי צריך מה.

מגורים טובים של חיות בשבי צריכים להיות דומים ככל האפשר לסביבה הטבעית של בעל החיים.

רצוי להשתמש בריהוט טבעי. ריהוט שפעמים רבות משתמשים בו הוא צמחים, סלעים, סולמות או עמודים המהווים תחליף לעץ לשם טיפוס, מדפים, מאורות, קינים או ארגזי קינון, ריפוד מתאים.

יש להיזהר משימוש בחומרים רעילים ומסוכנים, כגון צבעים וצמחים מסוימים.

·         גינון ונוי: הימנעותמצמחים רעילים כמו הרדוף וטבציה- גם אם הם לא קרובים לחיות - הקהל עשוי לנסות להאכיל בהם את החיות. הימנעות מצמחים דוקרים. חשיבה על כך שהחיות לא יאכלו, יכרסמו או יהרסו את גינון והעצים.

בכל מקרה כדאי שצמחים רעילים לא יהיו בסביבת החיות - גם לא מחוץ לכלוב, כי מבקרים יכולים בטעות לתת אותם לחיות.יש צורך להגן על העצים מפני בעלי חיים אשר אוכלים אותם. שימוש בעמודים שיגנו על העץ טוב יותר מחוטי ברזל, אשר עשויים להיפקע עם גדילת העץ ולפצוע את החיות.

יש לתכנן לבעלי החיים מכסה ומסתור - לשם פרטיות, שליטה מסוימת בחיים, הגנה ממזג אוויר,מפלט בעת ניקיון החצר. אצל בעלי חיים עם היררכיה עוזר מאוד שיש מחסום כלשהו, אשר בו בעל חיים אחד יכול לעמוד בלי שאחר שונה ממנה בהיררכיה יראה אותו. זה יכול להיות למשל, סלע, גבעה מסויימת להיות מאחוריה, שיח. חשוב להתאים את מקומות המסתור והקינון למספר החיות - אחרת צפויים ריבים רבים. אצל תוכים למשל אם יש פחות מקומות קינון ממספר הזוגות - מידת ההטלה תרד בהרבה (האופטימלי לשים 10% יותר מקומות הטלה ממספר הזוגות).

בתכנון הריהוט צריך לקחת בחשבון חומרים מתאימים לסימון בעזרת הטפרים, התחככות ושתן לסימון ריח.

קישוט המשלב תאורה שנותנת תחושה של אור שמש או ירח, תיתן לצופה אשליה של הימצאות בסביבה הטבעית של בעל החיים.

חשוב להקפיד על מספיק מקומות מנוחה ושינה לכל הפרטים בכלוב.

רווחת החיות מחייבת שתהיה להם תעסוקה - דומה לזו שבטבע ומשחקים - לחיות שמשחקות.

* לעיתים רואים מתוך כוונות כלכליות הכנסת מרכיבי פרסום לכלוב. דוגמה ידועה היא מכונית שהוכנסה לכלוב אריות באחד מגני החיות בעולם. על המכונית שמו דברים שמשכו את האריות. האריות טיפסו עליה, שיחקו איתה. פרוייקט פרסומי זה זכה לתהודה רבה, ולהכנסה יפה לגן החיות.

מיים

יש לקחת בחשבון שימוש רב יחסית במיים: בעלי החיים שותים, מצננים את גופם, מתרחצים, שוחים. לעיתים משתמשים במיים כ"גדר" ולחימום. משתמשים לניקוי הכלובים והשקיית הצמחייה בגן.

מיים יכולים לשמש גם אויב. לגרום לטביעה, הצפה, רקב וחלודה. הרבה פעמים החיות מלכלכות את כלי המיים אשר בנוי בצורה לא נכונה, למשל ע"י הפיכת כלי המיים, העפת רפד לתוכו אגב תעופה התגרדות, משחק, ועשיית צרכים לתוכו (עופות למשל עומדים על הכלי באין מקומות אחרים מועדפים). כך אם חיה אחת חולה - היא עשויה להדביק את כולם. לחיות שלא משתמשות במיים לרחצה רצוי פתח שתייה קטן וגבוה - כך שלא יתלכלך. אפשר לתכנן את כלי מיים כך שמרבית המיים מחוץ לכלוב, ופתח שתייה קטן בתוך הכלוב. חשוב שכלי המיים יהיה נוח לניקוי ולניקוז.

ה. בחירת איש המקצוע לייעוץ בתכנון ובהפעלה

במאמר זה הובאו מספר מרכיבים חלקיים וכלליים להקמת גן חיות. אין בו די כדי שמגדל מתחיל ידע לבנות גן חיות, ואין למתחיל אפשרות להתייחס בו זמנית לכל המרכיבים הרבים.

בד"כ אנשים לפני שבונים פינת חי בוחרים לייעוץ מתוך אינסטינקט את הווטרינר שטיפל לנו בכלב או בחתול ועשה זאת באופן מוצלח, והוא גם נחמד, או איזה אדריכל מקומי, אחד ההורים שמוכן בהתנדבות לתרום וכו'. דרך אחרת שבה אנשים בוחרים כיצד לנהוג זה לפי איך שראו בפינת חי שקרובה להם או שיש להם קשר מיקרי איתה. לצערנו, במקרים רבים הידע והניסיון שלהם לא מספיק.

הקמת מקום כזה מורכבת מאוד בעלת ווריאציות רבות, ואפשרות טעות רבות. כל חיה היא עולם בפני עצמה, ודרכי התצוגה מורכבים.

בארץ בשנים האחרונות יש יותר ויותר מגמה של התמחות בתחום, ובמקביל התחום מתפתח ונוצרה דרישה למומחים בתחום של גידול חיות בשבי על המשמעויות שבכך. יש אנשים שהתמחו בתחומים אלה ורצוי מאוד להיעזר בהם.

חזרה לדף הראשי