ו. מזיקים וטפילים

יחד עם החיות ה"פורמליות" בגן החיות ישנם צמחים ויצורים נוספים, לא כולם רצויים. הם יכולים להיות בתוך המכלאה, באוויר ובקרקע או בגופו של בעל החיים. חלקם מועילים, חלקם מזיקים.

מזיק - הוא בעלי חיים המשתכנים במכלאה, לא לפי רצוננו, אינו מביא תועלת לבעל החיים ה"פורמלי", ומהווה מטרד.

טפיל - מזיק החי בקשר הדוק עם בעל-החיים שלנו, ומותאם לחיים אלו באופן כזה שאינו יכול לחיות חיים עצמאיים. לדוגמה קרציה, פרעוש.

טפיל הוא תמיד מזיק.

למעשה הדברים שעושה בעל החיים, הם אלו שהופכים אותו למזיק. לדוגמה, חולדה יכולה להיות חית מחמד נפלאה. אולם כאשר היא מסתובבת בגן החיות באופן לא רצוי, היא עשויה להעביר מחלות, לכרסם ולקלקל דברים, או אז היא הופכת למזיק.

הבעיות שגורמים מזיקים רבות: יש הדוחים מבחינה אסטטית - הן במראה שלהם, בקילקול המראה בנזק ברחבי גן החיות, למשל חולד שהורס גינות ומדשאות. יש אשר פוגעים ברכוש - הרבה פעמים זה בני אדם... כמו גם עכברים וחולדות אשר מכרסמים עץ, פלסטיק או גורמים נזק לבידודו. עופות מכסים משטחים בלשלשת שלהם והדבר יכול להביא להחלדה או לעיכול של המשטח. מזיקים יכולים להרוג או לפצוע - למשל בני אדם אשר זורקים אבנים על החיות או מאכילים בע"ח בעצמים קטלניים כמו שקיות נילון ופחיות משקה. כלבים טורפים בעלי חיים, פרעושים וכינים מוצצים דם ועוד. במקרים אחרים מזיקים נושאי מחלות - אדם יכול להעביר לחיות שפעת, שחפת, זיהומי מעיים ועוד. מכרסמים, חתולים ותיקנים יכול להעביר תולעים טפיליות לבעלי החיים, בעלי חיים יכולים להעביר פרעושים וקרציות, זבובים נושאים חידקים הגורמים להרעלת מזון. יש מזיקים האוכלים מזון שנועד לבעלי חיים - נכנסים למכלאות שלהם ואוכלים את ממזונם או נכנסים למחסנים. ארנבות ואווזים קוצרים את הדשא לגובה קצר מדי עבור בעלי חיים אחרים. .

נזכיר היבט נוסף של המזיקים והוא בעלי חיים שהפכו למזיקים, כאשר הובאו למדינה אחרת. למשל ה"חומנים" בישראל, הארנבות באוסטרליה ועוד.

החיות בגן החיות נמצאות במגע ובצפיפות רבים יותר מאשר בד"כ בסביבתם הטבעית, ונשארים תקופה ממושכת בשטח מוגבל, והדבר מקל על המזיקים להישאר, להתרבות ולהזיק.

התמודדות עם המזיקים

בכל טיפול חשוב להכיר את מחזור החיים וההתנהגות של המזיק ולתכננן טיפול בהתאם.

מניעה

* הקמת מחסומים להגעתם, כגון רשתות שהמזיקים לא יכולים לעבור דרכם, או מחסום מכרסמים שגובהו 60 ס"מ.

* לא להשאיר דלתות, חלונות ופתחים פתוחים שלא לצורך.

* סתימת סדקים וחורים.

* שמירה על ניקיון, ותכנון מוקדם של מבנה כך שיהיה ניתן לנקותו בקלות - ללא איזורים שקשה להגיע אליהם, כמו מתחת ארונות, מאחורי צנרת וכו'. רצוי שהציוד יהיה ניד ככל האפשר.

* ניקיון וחיטוי.

* שימוש בחומרים שמונעים גישת מזיקים לטווח ארוך. לדוגמה יש חומרים שבריסוס על החיה מונעים הגעה של פרעושים למשך 3 חודשים. יש חומרים לריסוס על הקרקע - אשר גם מונעים למשך מס' חודשים התפתחות טפילים. יש חומרים נגד טפילים אשר לא מזיקים ליוננקים ולעופות ושיכולים להיות בתוך המצע - כמו אופיגל.

* מניעת הכנסת בעל חיים שיש עליו מזיקים, ואוכל שיש בו מזיקים.

* טיפול תקופתי מונע - למשל טילוע לכל החיות, ריסוס כללי.

* בדיקות תקופתיות קבועות.

מזיקים במזון - קשה לטפל בהם. למניעה יש לדאוג שהמזון יאוכסן יבש, נקי ממכרסמים ומזיקים, אם ניתן יהיה בקרבתו חומרי הדברה. אין יש לדאוג לתחלופת מזון כדי לשמור על טריותו ; לא לאכסן כמות גדולה מדי של מזון. יש לסלק שקי מזון משומשים, לנקות מיכלים ריקים לפני שימוש חוזר.

חשוב להיות ערני לסימנים ראשונים של מזיק - לפני שהוא מתפשט, כמו סימני כרסום, השארת גלגלים, גירוד עקשן של החיה.

טיפול במזיקים

בבחירת אופן הטיפול במזיק יש להשתדל שהאמצעים יהיו הומנים ככל האפשר, בטוחים למטפלים בגן החיות, למבקרים ולבעלי חיים אחרים. חשוב לעשות טיפול יסודי. הדבר יבטיח שהטיפול לא יהיה ממושך מדי, מעבר של הטפיל למקום אחר, פיתוח חסינות, זיהוי הרעל והמנעות ממנו. המטפל צריך להגן על עצמו מפני הרעל באמצעות בגדוי מגן, רחיצת ידים ועוד.

השיטות המשמשות לסילוק המזיקים הן:

*מלכודות - רצוי שיהיו הומניות ככל האפשר.

* אמצעים כימיים - יש חומרים שמהממים את בעל החיים, כדי שיהיה אפשר ללוכדו. יש שמרעילים וממתים. חשוב להרחיק בעלי חיים שמתו מהרעלה שכן הם עלולים להפיץ מחלות, ואכילתם ע"י בע"ח אחרים מסוכנת. חשוב לדעת על הסכנות בריסוס למטפל ולבעלי החיים ולנהוג בהתאם. אם משתמשים בחומרים כימיים במיהול חלש, שאינו הורג את כל המזיקים, יש אפשרות שאלו שנשארו בחיים יפתחו חסינות.

* ירי - מתאים לחיות גדולות יחסית. צריך כמובן אמצעי זהירות ואישורים מהרשויות לכך.

* אמצעים ביולוגים - שימוש באורגניזמים חיים להדברת מזיקים, למשל חתול נגד עכברים, לטאות נגד חרקים ועוד.

הרתעת מזיקים - שימוש בדרכים שיקשו על חייהם של המזיקים: הרעבה, שימוש בעשן או בריח הדוחה אותם, מניעת התרבות. מזיקים גדולים כמו בני אדם, כלבים ועופות אפשר להרתיע באמצעות נוכחות מפקחת, כמו מפקח אנושי או באמצעות חינוך. לטווח קצר אפשר להשתמש בדחלילים, קולות נפץ והקלטות של קריאות מצוקה. יש לזכור שהם עלולים לגרום למצבי לחץ לבעלי החיים בגן החיות.

הרעבה ניתן לעשות במאצעות מניעת גישה לאוכל. מניעת רביה אפשר לעשות ע"י ניקוי מקומות מסתור, סילוק עצמים וחומרים המשמשים לבנית הקן והטרדה מתמדת.

ו.2. טפילים

טפילים הם מזיקים המותאמים לחיים עם בעל החיים המזין אותם (הנקרא פונדקאי), עד כי אינם יכולים לחיות חיים עצמאיים. טפילים הם קטנים. רבים מהם יכולים לחיות רק עם מין מסויים של בעל חיים. טפיל מזיק רק לאחר מגע עם רק רקמות הפונדקאי.

את הטפילים מחלקים בד"כ ל:

פתוגנים: חידקים, נגיפים, חד תאיים. פטריות (למשל אלה הגורמים לגזזת), טפלים חיצוניים - טפילים החיים על פני גופו של הפונקאי, טפילים פנימיים - טפילים החיים ברקמות או בחללי הגוף של הפונדקאי.

ו.2.3 - טפילים עיקריים

בסעיף זה יובא מידע על הטפלים העקריים. חשוב להכיר את מחזור החיים של הטפיל לטיפול הולם.

כינים - טפילים סצפיפיים לפודקאי. חלקן מתמחות בחלק גוף מסויים. הכינים אינן עוזבות את הפונדקאי כדי להשלים את מחזור החיים, לכן אפשר לראות את ביציהן דבוקות לשיער או לנוצות. את הכינה הבוגרת ניתן למצוא פעמים רבות באזור האוזניים או בסמוך לפי הטבעת. הכינים מציקות לפונדקאי שלהן כשהן ניזונות או נעות עליו וגורמות לו להתגרד. בעת הטיפול חשוב לשים לב האם החומר משמיד את ביצי הכינים - ואם לא לחזור על הטיפול לאחר כשבוע.

פרעושים - צפציפיים פחות לפונדקאי מסויים, אבל הם מצויים בכמויות גדולות רק על פונדקאים ספציפיים. הם נעים בתוך השיער ומסוגלים לקפוץ. הם מטילים על הפונדקאי ביצים הנופלות על הקרקע ומהביצים בוקעים זחלים הניזונים מהפרשות הבוגרים ומפתיתי עור המצטברים בסדקים, ברצפה ובקירות. בתוך שלושה שבועות הזחלים מתגלמים. הם מזהים את הפונדקאי עליו הם קופצים בעיקר לפי רטיטות הקרקע. עקב מחזור החיים הזה - חשוב להשתמש בחומרים נגד פרעושים הן על בעל החיים, והן על הקרקע בסביבתו.

קרציות - מחדירות את ראשיהן לתוך עור הפונדאי ומוצצות דם.

קרדיות - חרקים בעלי 4 רגליים. הן חיות על עור הפונדקאי או בתוכו וגורמות לגירוי. הן יכולות לגרום לזהום ע"י פתוגנים.

קרדיות אדומות - מבקרות את הפודקאי בלילה כדי למצוץ דם ובשעות היום חוזרות לסדקים או לחורים בכלוב או מבמקומות סמוכים.

קרדיות אוזניים - נשארות על עור האוזניים ואוכלות פתיתי עור. הן גורמות לגירוי ולפצעים שעלולים להזדהם.

קרדיות מתחפרות - (מהמינים Notoedres ו-Sarcoptes) - מטילות ביצים בתוך מחילות שהן חופרות בעור. מהביצים בוקעים זחלים בעלי 3 זוגות רגליים. הזחלים גורמים להתפתחות פצעים הנקראים גרב וסקביאס - בהתאם לסוג הפונדקאי - זוחל, עוף או יונק.

קרדיות החיות בזקיקי השערות - גורמות לשחין.

טיפול בקרדיות כולל: אבחנה, בידוד בעל החיים, ניקוי בעל החיים והחצר. המתת הקרדיה וטיפול חוזר להריגת אלה שבוקעים מהביצים.

תולעים עגולות (נמטודות) - כוללות מינים רבים הגורמים נזק לפונדקאי, בעיקר כאשר הוא צעיר. התולעת הבוגרת חיה במעי הפונדקאי וביציה מופרשות בצואה. לפיכך חשוב נקיון והוצאת צואה למניעת ריבוי התולעים, וכן ניתן לזהות את התולעים בדיקת צואה.

הביצים עוברות לבעלי החיים מהקרקע ע"י בליעה. במעי בוקעים מהביצים זחלים, והם פולשים לווריד השער של הכבד. כשהם גדלים הם נעים מהכבד לריאות וחוזרים פיו של בעל החיים. מהפה יורדות תולעים אלה למעי, הופכות לתולעים בוגרות ומטילות עוד ביצים. מחזור החיים נמשך כארבע שבועות.

תולעת בוגרת יכולה להגיע ל10 ס"מ. אצל בעלי-חיים נגועים ניתן להחין בתולעים הנראים כחוטים בתוך הצואה.

תולעים אלה מזיקות, משום שכן נוטלות מזון מהפונקאי, הזחלים עלולים לטעות בדרכם, להגיע לעיניים לגרום לעיוורון, לריאות, או לעובר - ולגרום שהצעירים יוולדו נגועים. תולעים אלה יכולות לעבור לבני אדם.

תולעים שטוחות - חיות במעי הפונדקאים שלהם: זוחלים, דגים, עופות ויונקים. תולעים אלה מתרבות במעי. כמויות גדולות של ביצים מופרשות בצואה - שם אפשר לזהותם. לעיתים אפשר לראות בעין מקטעי תולעים דמויי סרט.

לרוב המינים יש שלב זחל החי בגופו של בעל חיים אחר- פונדקאי ביניים, למשל חלזונות. הזחלים יוצרים כיסיות (ציסטות) שאותן בולע הפונדקאי המקורי, וכך עוברים אליו התולעים.

למשל, תולעת שטוחה בחתול, ועברת מכיסיה בעכבר; אצל כלב מיסיה בארנבות, כבשים, עיזים בר, באדם מחזיר ולעיתים מבקר.

תולעים מוצצות (עלוקות הכבד והדם) - חיות בכבד וברקמות אחרות של הפונדקאי. אורכן 25 מ"מ ויותר. ביצים תולעים אלה עוברות למעי ומופרשות בצואה. על קרקע לחה הביצים בוקעות והזחל חודר לגופו של בעל חיים אחר, בד"כ חלזון. שם הוא עובר כמה שלבים של זחל לפני שהוא עוזב את אותו בע"ח ויוצר כסיה. הכסיה נשארת על הקרקע או על צמחים עד שהיא נאכלת ע"י הפונדקאי המקורי ומחזור החיים ממשיך. אפשרות אחרת היא שהחלזון נאכל כשהטפיל נמצא בגופו.

ז. רביה בשבי של חוליתנים

על החולייתנים נימנים דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים.

ז.1. סיבות לריבוי

* שימור, מניעת הכחדה.

* שמירה על מגוון החיות בגן החיות, לאחר שההורים ילכו לעולמם.

* גידול באוכלוסיה החיות.

* הגברת מודעות למורכבות בעלי החיים.

* גורי בעלי חיים מושכים תשומת לב רבה, חלקם מתאימה לפינות ליטוף.

* צרכים חברתיים, רגשיים ואחרים של בעלי החיים - הקשורים עם הבאת צאצאים.

* גידול הידע על בעלי חיים.

* הכנסה כספית ממכירה, או החלפה בתמורה לדברים אחרים.

* רצון במספר גדול יותר של חיות.

ז.2. אלמנטים הנחוצים לרביה

שני בעלי חיים השייכים לאותו מין; זוויגים תואמים - זכר ונקבה; שניהם צריכים להיות פוריים, מוסגלים לחיות יחד. חשוב הרכב חברתי נכון.

בעלי החיים צריכים להיות מסוגלים ככל האפשר להתנהג באופן דומה לזה שבטבע; צריכים להיות בריאים, מוכנים להזדווגות - יחום. נקודה חשוב נוספת, היא שגן החיות יוכל להיות מוכן לספק תנאים לוולדות החדשים.

ז.3. תיאום הגורמים השונים לרביה מוצלחת

רביה דורשת תיאום בין התפתחות הביצית, תאי הזרע ומוביל הביצים, ותאום ההתנהגות של ההורים.

גירוי עצבי מהמוח גורם לבלוטות לשחרר הורמונים - שהם חומרים כימים המשפיעים על תהליכים אצל בעל החיים. הורמונים שונים קשורים התהליך הרביה: יש הקשורים ביצור הביצית אצל הנקבה ותאי הזרע אצל הזכר, יש הגורמים למוביל הביצים של הנקבה להתכונן לקליטת הביצים; שיחרור הביצית מהשחלה ועוד. הורמונים אפשר כיום גם להרכיב באופן מלאכותי - ולהביא לתהלכים רצויים - כולל מניעת הריון.

גורמים שונים קשורים לגירוי מוחם של בעלי החיים לכך שיתרבו:

* מזג אוויר: טמפרטורה, לחות וכו'.

* מספר שעות האור.

* טריטוריה מתאימה.

* נוכחותו וזמינות של בן הזוג האחר.

* מבנה חברתי נכון.

הקבוצות החברתיות שבטבע, לעיתים משפיעות על הרצון להתרבות - אם כי לא בכל מקרה.

כך למשל רבים ממשפחת החתולים נתקרבים ונשארים ביחד רק כדי להזדווג. לעומתם יש זוגות הנקשרים זה לזה כל החים, ובד"כ נפרדים מיתר בני הלהקה בעונת הרבהי, למשל ברבורים שחורים ודורסים גדולים.

שחפים, פלמינגואים ועופות מיים רבים חים במושבה של זוגות. לכל זוג טריטוריה משלו. כדי שיתעורר אצלם יצר הרבהי, עליהם להיות מודעים לנוכחות של זוגות אחרים.

ישנם להקות או עדרים שבהם זכר אחד, או כמה זכרים. היחס המספרי של זכרים ושל נקבות צריך להיות נכון לצורך רביה. ישנם קבוצות אחרות של משפחות - בד"כ נקבות וצעירים, שאליהם מצטרפים זכרים לצורך רביה בלבד.

ז.3. זיהוי הבדלים בין זכר לנקבה

חשוב להבדיל בין זכר לנקבה ממספר סיבות. לעיתים חשוב הדבר לשמירה על יחסים תקינים של הלהקה (למשל מניעת מריבות, כאשר יש יותר מדי זכרים). עוד חשוב הדבר לבחירת פרטים שידרשו לרביה, סיוע לגני חיות אחרים ברביה,בנית מגורים מתאימים ועוד.

ישנם בעלי חיים דימורפיים (דו-צורתיים), שאצלם נקל לראות הבדל בין זכר לנקבה. סימנים המעידים על כך יוכלים להיות צבע פרווה או הנוצות, צבע העיניים, הדונגית, שירה או קול, אברי מין חיצוניים, התנהגות וגודל.

אצל זוגות שקשה להבדיל אצלם יש לשים לב להתנהגות שמראה מי זכר ומי נקבה - למשל בעת הזיווג מי למעלה - ואז חשוב לסמן, למשל אצל עופות עם טבעת על הרגל. כך למשל, כאשר מישהו מת - יודעים אם יש עדין זכר ונקבה, ואם לא מאיזה מין צריך להשיג.

ז.3. שלבי התפתחות הראשוניים של העובר

כל החולייתנים מתחילים את חייהם כתא אחד, הזיגוטה, אשר נוצר כאשר תא מין זכרי (תא הזרע) מפרה תא מין ניקבי (הביצית). מיזוג שני תאים אלה יוצר תא חדש, שהגרעין שלו מכיל חומצות גרעין (D.N.A) משני ההורים. התמזגות זו היא ההפריה. היא משלבת את תכונותיהם של ההורים, ומעוררת את התא הבודד להחתחיל להתחלק - תהליך שבו נבנה גופו רב התאים של העובר, ובסופו נוצר פרט חדש ועצמאי.

חלוקת התאים יכולה להמשך רק אם התא נמצא בסביבה מימית, ואם יש לו אספקת מזון. המזון ההתחלתי מסופק ע"י ההורה הוא החלמון.

רוב דגים ורוב הדו-חיים - מטילים ביצים רבות וקטנות המוקפות בקרום עדין ואטום למיים ומכילות רק מעט חלמון. בד"כ הביצה מוטלת במיים בבית הגידול, ואם היא מופרית היא מתחלקת, ובהמשך נוצר ממנה עובר, ופרט עצמאי.

הטלת הביצה לצורך הפריה חיצונית מחייב את ההורים לתאם ביניהם את מועד ההפריה. בד"כ אין ההורים מגלים זה בזה ענין אישי.

זוחלים ועופות - עברו ליבשה במהלך האבולוציה שלהם, וכחלק מהתאמתם לחיים ביבשה התפתחה אצלם ביצה בעלת שפיר (מלאה בנוזל) המסוגלת להתפתח מחוץ למיים. הפרית ביצים אלו נעשות כאשר הן נמצאות בגוף הנקבה.

בביצה יש כמות מספקת של חלמון כדי שהעובר יתפתח עד שלב מתקדם לפני שהוא בוקע מהביצה; קרומים המשמשים להשגת חמצן ולאחסון פסולת, קרומים (השפיר) המחזיקים מיים מסביב לעובר המתפתח; קליפה העוטפת את העובר במיים.

יונקים - מחזיקים את הזיגוטה ברחם. בביצה יש מעט חלמון, ולכן היא מתפתחת במהירות לצורה המאפשרת לה לקבל מזון אחר. העובר ממשיך להתפתח ברחם ומקבל על אספקת המזון ישירות מהאם.

אצל כיסאים - מוחזק העובר ברחם, ובשלב מוקדם יחסית הוא נולד וזוחל אל הכיס. לאחר מכן העובר נצמד לפטמה, שדרכה הוא מקבל את המזון הנחוץ להשלמת התפתחותו העוברית בכיס.

אצל יונקים בעלי שיליה - מתפתח קרום - השיליה, מסביב לעובר, ובאמצעותה בא דמו של העובר במגע קרוב יותר עם דם האם. דרך הקרומים מתבצע חילוף של מזון, חמצן וחומרי פסולת. הודות לכך העובר נולד מפותח יותר.

ז.4 תורשה על קצה המזלג

נושא הגנטיקה הוא רחב מאוד. כאן יכתב בקצרה רבה.

גרעיני התא של בעל החיים מכילים D.N.A. ה-D.N.A קובע אלו חלבונים יכול בעל החיים לבנות מהחומצות אמינו שבמזון, לפיכך הוא קובע את מראהו של בעל-החיים ואת התנהגותו.

D.N.A מצוי בתוך הגנים, והגנים מחוברים זה לזה ברצף היוצר כרומוזומים. בכל התאים יש שתי מערכות כרומוזומים - אחת מכל הורה. הכרומוזומים הם החומר התורשתי המועבר מההורים לצאצא.

יש גנים דומיננטים ורצסיבים. כאשר בעל חיים מקבל מהורה אחד גן דומיננטי ואחד רצסיבי - תכונתו תקבע לפי הדומיננטי. הצרוף מההורים הוא אקראי ונותן אפשרויות שונות.

הגנים עוברים מדור אחד לדור הבא בתהליך הרביה. שימורו של בעל-חיים פרושו שימור כל הגנים. הגנים מפוזרים בצרופים שונים בוכלוסיה השלמה של המין. הם מהווים את מאגר הגנים של האוכלוסיה.

רביה בגן חיות משמרת רק חלק ממארג הגנים. עם כל דור חדש, מצטמצם מאגר הגנים בתהליך של זיווג קרובים.

תוצאה של זיווג קרובים במין מסויים מביא לירידה במספר הפרטים המצליחים להישאר בחיים ולהתרבות בעצמם. כלומר, האוכלוסיה "מזדקנת" ובסופו של דבר נכחדת.

ניהול רשומות ודיווח לספר גידול בינלאומי עוזר לגילוי מגמה זו בזמן ולנסות לתקנה, למשל באמצעות הבאת בעלי חדשים מאותו המין, או תאי זרע שלהם.

ז.5. חיזור, יחום והזדווגות

ההזדווגות - היא הפעולה בה מועברים תאי הזרע אל הנקבה. פעולה זו דורשת מגע קרוב ושיתוף פעולה.

לעתים נעשה הדבר במגע קצר ולאחריו בני הזוג נפרדים. לעיתים המפגש ארוך יותר - למשל אצל הכלביים.

ייחום הוא תקופה שבה הנקבה מרשה לזכר להזדווג או מזמינה אותו לזיווג. בתקופה זו גם אצל הזכר עשויים להיות שינויים שמעוררים אותו לחיזור ולזיווג. היחום הוא לפי שינויים בסביבה. לבעלי חיים שונים מועדי יחום שונים: עופות רבים - מיוחמים באביב בלבד. כלבים מיוחמים פעמיים בשנה, קופי אדם מיוחמים כל השנה.

חיזור - הוא ההתנהגות הקודמת להזדווגות והכוללת את האותות.

כדי שהזיווג יצליח ההתנהגות של הזכר והנקבה צריכה לכלול:

* חוסר תקיפה, או שלפחות אם אחד מהם תוקפני, אז השני יהיה פייסני.

* הווצרות קשר זוגי.

* קשר מתמשך גם כאשר יש הפרעות שונות.

חשוב לשים לב לסימני החיזור, כדי להעריך מתי ההזדווגות אפשרית, ולהתכונן לכך. סימני חיזור אפשריים יכולים להיות:

* מצגי צבע - בד"כ לנוכח הנקבה.

* שינויים בריח.

* זכרים המנסים להתקרב לנקבות.

* שינויים באברי המין, למשל, התנפחות.

* תנועות מצג, כגון, ניקוי הכסות, שתיה ואכילה, תנוחת גוף אופיינית.

* בנית קינים.

* קרבות אמיתיים או מדומים.

* הגנה על הטריטוריה.

* הפרשת חומרים שאותם בן הזוג יכול לטעום.

* הפרשת חומרי ריח.

* אותות קוליים של חיזור.

ואגב לעיתים מתמשים בעלי חיים באותות חיזור גם בשעת סכסוך - לסייוע בזיהוי או להפחתת התוקפנות.

ז.6. הריון

תקופת משך ההריון, היא הזמן מחיבור הביצית והזרע ועד הלידה.

יש בעלי חיים שתאריך הזיווג וההפריה זהה. אצלם, אם כן, ניתן לחשב את תאריך הלידה התקין מהזיווג.

יש בעלי חיים שאצלם יש השהייה בהפריה. ציפורים ועופות, בד"כ מטילים ביצים במשך כמה ימים, עם הפריה אחת. יש יונקים המתזמנים את הלידה לתאריך מתאים, למשל, אוגר גמדי, חמוס, דוב, קנגורו ואריה ים.

אם העובר מפסיק להתפתח בגוף הנקבה מתרחשת הפלה. אם העובר ממשיך להתפתח עד סוף ההריון, אך נולד מת - זוהי לידת מת.

להלן כמה דוגמאות אופיניות למשכי הריון וסוג הלידה: אצל חיות כיס ההריון קצר יחסית. העובר נולד במצב לא מפותח יחסית ונשאר בכיס.

אצל מכרסמים כמו אוגרים, חולדות, ארנבונים וחולדות משך ההריון קצר - כ20-25 יום. הגורים נולדים חסרי פרווה, עיווורים וחסרי ישע. אצל שורקנים - שאף הם ממשפחת המכרסמים ההריון בן 60-70 יום. הגורים נולדים מפותחים עם פרווה ובעלי יכולת ללכת.

הריום של סוס 300-336 יום; פיל 615-650 יום. גם אצלם הגורים ופותחים ויכולים ללכת עם האם.

אצל תרנגול משך הדגירה 21 יום; ברווז 28 יום, ברבר 34 יום, יען 40-42 יום, אמו 57-62 יום. האפרוחים פעילים כשהם בוקעים, והולכים עם האם (עוזבי קן).

אצל קנרית הדגירה נמשכת 14 יום. האפרוחים בוקעים ערומים וחסרי ישע (חובשי קן).

אצל צב היבשה הצבים בוקעים אחרי 82-95 יום, אצל האיגואנה 60-65 יום. הצעירים נראים "בוגרים קטנים", הם פעילים לאחר הבקיעה וחיים ללא טיפול הורי.

סימני הריון אצל יונקים: שינויים בצורת הבטן, עלייה ניכרת בתאבון, בנית "קן", הגדלה של העטינים, התנפחות או דלקת בבושת, ייצור חלב, שינויים בהתנהגות, כגון התבודדות, תוקפנות, שינוי בתנוחת הרגליים האחוריות.

ישנם בדיקות המצריכות מומחיות גדולה יותר, כגון מישוש העובר המתפתח, בדיקות דם ושתן לגילוי הורמונים, צילים רנטגן, האזנה לפעימות הלב של העובר, בדיקה באמצעות מכשיר אולטרה-סאונד.

ז.7. ההמלטה

סימנים המעידים על התקרבות המלטה יכולים להיות: בנית "קן", חיפש פרטיות, הפרשת נוזל מהערווה, שינויים בזווית הזנת, התכווציות וצירי לידה.

המטפל צריך להתכונן ולדעת את זמן הלידה המשוער. בהתאם לסוג החיה יש לבדוק האם יש מקום הולם להמלטה, האם יש לספק חומרים לקן או לתיבת קינות, האם יש לעשות שינויים בשיגרה, בשינוי ההרכב החברתי, האם יש להפריד בין ההורים, דרכים לסיפוק פרטיות - מפני חיות ומבקרים שבאופן טבעי אוהבים תינוקות.

במקרים רבים לאם יצר הגנה על הוולד, והמטפל צריך לשמור על עצמו, על מבקרים אחרים, ועל חיות אחרות בכלוב.

יש לשקול דרכי פעולה במקרים שונים, למשל דחית הגורים ע"י האם.

יש לזכור שלא כל הוולדות נשארים בחיים, ושהלידה הראשונה היא הבעייתי ביותר בד"כ.

ז.8. - צעדים ראשונים לאחר ההמלטה

לאחר ההמלטה יש לבדוק האם השיליה יצאה עד הסוף.

לאחר שהשיליה יש מחלוקת אם להשאירה או לא. בשיליה יש הורמונים שעוזרים לאם לתפקד כאימא. בהעדרם - לעיתים יש נטישה. מצד שני, בעיקר אצל חיות מבוייתות, קרה שהיה חנק כתוצאה מבליעת השיליה.

צריך להסתכל על אופן הטיפול של האם בוולדות. למשל ליקוק הוולדות ויכולת הנקה. הליקוק חושב לניקוי הוולד, הענקת ריח האם שיאפשר לאם לזהותו, המרצת זרימת הדם והמרצת הפרשת צואה.

יש לוודות את מצבם הבריאותי של הוולדות - ובהתאם לסוג לוודא האם הם פעילים באופן מקובל, האם יש נפיחויות מיוחדות, האם יש פגיעות מיוחדות, כגון שיתוק.

יש לבדוק את ייצור החלב של האם, והאם העטינים תקינים, ללא דלקות.

כדאי לדעת שאצל בעלי חיים הצמודים לאימם, או קרובים אליה, למשל קופים, צבאים, וכיסאים - החלב יחסית דליל. אצל ארנבונים וחתולים, למשל החלב יותר מרוכז, שכן האם מבקרת את הגורים רק לפרקים. ארנבונים יונקים פעם אחת עד פעמיים ליום. אצל דולפינים ולוטרות החלב מאוד מרוכז משום שהם חיום בסביבות קרות ורטובות.

בהמשך יש לבדוק עליה במשקל.

חשוב לשים לב לסימני מחלה, כמו דלקת בטבור, בליטה של המעי, הפרשה מהאף, שלשול, זיהום בעיניים.