תפריט מוכרב מכל המזונות שבעל-החיים אוכל אל מנת לספק את צרכיו.
חלבונים - דרושים לבניית, תיקון והחלפה של דברים בגוף. גורים ונקבות מעוברות - זקוקים לו יותר.
פחממות ושומנים - משמשים כספקי אנרגיה. אם אין מהם מספיק - גם חלבון יכול לשמש מקור אנרגיה. בעלי חיים צעירים זקוקים ליותר שומן מבוגרים.
ווטמינים ומינרלים - משמשים לתגובות כימיות. הם נמצאים בכמות קטנה. חיוניותם רבה.
סיבים - דרושים למערכת העיכול.
מיים - דרושים כדי להשלים את נוזלי הגוף. יכולים לבוא גם כחלק מהמזון, לאו דווקא בצורתם הנוזלית גרידא.
על התפריט להיות מותאם לגוף ולמבנה, להיות מותאם לטעם של בעל החיים ולהתאים למבנה השיניים שלו.
בבחירת מזון יש להתחשב בגורמים הבאים:
* מה ידוע על ההסתגלות למזון ועל העדפות של בעלי החיים בסביבתם הטבעית.
* הידע המצטבר בגן החיות לגבי האכלתם של בעלי חיים ממין זה.
* מה עושים בגני חיות אחרים.
* מחקרים שפורסמו בתחום.
כמובן, כלהחיות זקוקים לגישה למיים נקיים.
בחלקי הצמח השונים: גבעול, עלים, שורשים, קליפה, צוף, שורשים, פקעות, בצלים, גרענים, פירות, מיצי צמחים, עץ, קליפת עץ , פרחים, חלקים יבשים ולא יובשים ועוד נמצאים המכרכיבים החשובים לבעלי החייים ממין זה. יש אוכלי צמחים שמותאמים לאכול חלקים ספציפים יותר של הצמח.
לתאי הצמחים יש דפנות העשויות מתאית או לינין (עץ). על מנת להתמודד עם חומר קשה זה, יש לאוכל הצמחים שיניים ותנועות לסת המותאמות לטחינה. הוא מסוגל לעכל ולספוג את המזון המשתחרר מהטחינה. אין הוא יכול לעכל את התאית ואת הלגנין במישרין. הוא אוגר אותן בכיסים נפרדים של המעיים (בבטן הקדמית או במעי העיוור או במעי הגס). בכיסים נפרדים אלה חיים בקטריות וחד-תאיים, בתנאים של מזון חם ולח המסופק על ידי בעל החיים. אורגניזמים אלו מעכלים ומחמצנים את התאית ואת הליגנין והופכים אותם לחלבון לבניית גופם ולחומצה שומנית.
אוכל הצמחים סופג את החומצה השומנית כמזון. חלק מן הבקטריון ומן החד-תאיים נסחפים לתוך הקיבה או למעיים של אוכל הצמיחים ונעכלים על ידו.
על בקטריות אלה להישמר במצב בריא, והם זקוקות לסיבים וניטרוגן בתפריט. הם מותאמות לתפריט של בעל החיים - על כן כל שינוי בתזונה חייב להיות הדרגתי.
חלקים חשובים אחרים של הצמח הם הסוכרים והפחממות.
מקום המחיה של בעלי-חיים אלה הוא בשטח פתוח, שם הם אוכלים מהר ככל שיצליחו. לאחר מכן פורשים למקום מוגן יותר, שם הם מעלים גירה (אם הם שייכים למשפחה זו) או מעכלים וסופגים משון שעוכל במעי העיוור ובמעי הגס על-ידי בקטריות. העשב מחוספס, עתץיר סיבים ותאית, אולם דל במזון שניתן לנצל מיידית. במשך עונת הצמיחה של העשב אוגרים מלחכי העשב שומנן על מנת להתגבר על המזון המועט של עונה קרה או שחונה.
כמה דוגמאות לתפריט:
ביזון, בקר, גנו, כבשה, יאק, יש להם כרס פנימית והם ניזונים מהמוצרים הבאים:
עשב, שורשים מסויימים ושיבולת שועל
או
חציר 59%, שורשים 25%, תערובת 14-25%/
סוסים, זברות, חמורים וקרנפים - יש להם מעי עיוור גדול, שפחות יעיל מאשר אצל מעלהי הגירה, ועל כן הם מבלים חלק ניכר מהיום באכילה. נזונים מ:
עשב, שורשים, שיבולת שועל גרוסה, גרעיני תירס גרוסים
או
חציר 45%, שורשים 23%, תערובת 32%.
רובם כיום נמצא בסביבת שיחים או צמחיה נמוכה. הם אוכלים את השיחים או את העלים מן העצמים, זמורות, ניצנים ובפירות.
תפריט כזה עשיר יותר בערך התזונתי מאשר תפריטם של המלכחים. הועיל והם נמצאים במסתור, הם אוכלים בנחת ומגלים העדפה לגידולים צעירים.
דוגמה לתפריט שמתאים לאייל נקוד, עז, אנטילופה, ג'ירפה:
לבעלי חיים אלה כרס פנימית והם מעלים גירה. הם ניזונים מ:
עלים, זמורות של עצים ושיחים;
או
אספסת 45%, שורשים או שורשים ושיבולת שועל 23%, תערובת בקר 14-23%.
בעלי חיים אלה מעבירים את התאית ואת הליגנין שבמזונם למעי-העיוור. חקטריות וחד תאיים נפלטים מהמעי-העיוור ומהמעיים ויוצאים דרך פי הטבעת בצורה של צואה רכה. הצואה הרכה נאכלת ועוברת דרך המעיים כדי להיות מעוכלת פעם נוספת לפני הספיגה בגוף. מה שנשאר לאחרהמסע השני במערכת העיכול יוצא כצואה קשה.
דוגמאות תפריט למס' קבוצות כאלה:
1. קפיברה, אוגר, גרבילים, מרמיטה, עכברושים, עכברים,
סנאים:
נוטים להיות אוכלי אגוזים, דגנים, שורשים וגרגירים.
2. בונה, קיפוד, ארנבון, ארנבת:
נוטים לאכול מזון יותר עלי, עם גבעולים ועלים. צריך להוסיפ להם חלבון, כגון בשר
טחון, קמח דגים.
הם אוכלים סוגי מזון רבים. המזון מהצמחים בד"כ זמין עבורם יותר מבשר. אוהבים סיבים בדיאטה שלהם, אך אינם מסוגלים לאכול אותם. נוטים לאכול מהר ולבלוע בחיפזון.
דוג':
1. חזירים ודובים:
אוכלים שורשים, עלים, גבעולים, חרקים, בעלי חיים קטנים או דגים או:
דגנים 40%, קמח דגים - 20%, שורשים 20%, אבקת חלב, ביצים וכו'.
2. מרמוסט, קופי סנאי:
עלים, פירות, ביצים, חרקים, לטאות, גבעולים עסיסיים; או
תערובת פרימאטים 25%, ירקות ופירות 25%, בשר נא 25%, ביצים, גבינה, חרקים.
בעלי חיים אלה לוכדים והורגים בעלי חיים אחרים לצורך מזון. הם אוכלים את בשר השרירים של הטרף, כמו גם את הכבד, הכליות, המעיים, המוח והשיערות. הם אוהבים בשר טרי על כן הם מקבלים גם דם במזון שלהם.
את הסיבים התזונתיים הם מקבלים מאכילת נוצות ועור, ולעיתים ניזונים גם מצמחים.
כאשר הם רעבים הם בולעים בחיפזון את המזון ולאחר מכן
יושבים בניחותא בעל העיכול. כשהם צעירים הם אוכלים כל דבר המזדמן לידם, ככל שיאכלו
יותר, יגדלו יותר מהר. אצל הבוגרים המזון העודף הופך לשומן.
כל בעלי החיים הללו ימשתמשים בחלבון כמזון אנרגיה, לכן מיצרים יותר פסולת של תרכובת נטרנית וגופריתית, דבר הגורם לשתן להיות מרוכז.
העופות נידים במידה רבה בטבע, וכך יש להם גישה למבחר מזונות מועדפים. בגני חיות קשה לתת מבחר כזה.
הגוזלים בשלב הצמיחה זקוקים במיוחד לחומצות אמינו שקל ביותר להשיגן ממזון שמקורו מן החי, כגון חרקים ותולעים. יש עופות שהם אוכלי בשר.
עופות צמחוניים - אוכלים זרעים, עלים ופירות. זקוקים לאבנים בקיבתם כדי לטחון את האוכל בקיבתם.
יש סוגי חלב שונים. הפחממות פחותות ככל בסוג החלב יש יותר שומן.
אצל בעלי חיים הנמצאים בקבוצה - על פי רוב עדיף להפריד את האם ואת הגורם לבדר, כדי להפחית את המטח ולהבטיח שהקשר ביניהם יווצר.
קולוסטרום (Colostrun) הוא הנוזל הנוצר בימים הראשונים אצל הפרימטים, מעלי- הגירה ואצל החתוליים. הוא מכיל:
חלבונים שהגורים הרכים מסוגליים לעכל בקלות, סם משלשל המבטיח שמערכת העיכל תתפקד כהלכה, נודנים המגינים על הגורים מפני מחוללי מחלה שהאם מחוסנת נגדם.
להלן כמה סיבות לכישלון בגידול הגורים:
* חוסר נסיון של ההורה;
* מחסור בחלב;
* דחיה: האם עלולה לנטוש את הגור או לסר להניק;
* התקפות על ידי האב או ע"י נקבה דומיננטית;
* פגם בגור המונע ממנו לינוק או לעמוד בקצב של ההורים;
* תחרות עם גורים אחרים.
גורים המופרדים מהוריהם - לא נהנים מחיסון טבעי המתקבל מחלב-האם, על כן יש להקפיד במיוחד על הגינה טובה.
מאכילים גורים אלה באמצעות תחליף חלב באמצעות טפי, כפית או בקבוק. אם אפשר - נותנים להם קולוסטרום (שניתן לשמור אותו בהקפאה עמוקה).
בד"כ משתמשים בחלב פרה או עז חבסיס לתחליף חלב. הריכוז הנכון מושג באמצעות דילול או הספה של שמנת או של סוכר חלב (לקטוזה).
גידול אישי של בעלי חיים הוא עבודה קשה - ויקיימות הסוגיות הכרוחות בהחתמה על המטפל במקום בני המין של בעל החיים.
גמילה - תקופת הגמילה היא קשה, במיוחד עבור מינים שבסביבתם הטבעית עליהם לפתח מיומנויות של צייד ושל הריגה. חיות אלו רוכשים את המיומנויות בסיועה של האם. הם מצטרפים לקבוצה של בני מינם. הדבר חשוב בבמיוחד משום שפעמים רבות הזכרים הצעירים נדחים מהקבוצה או שעליהם לקבל אעת היותם נחותים בקבוצה.
גורמים המשפיעים על צריכת מזון
א. מזב פזיולוגי: גיל (גדילה), הריון (ירידת צריכה בסוף הריון), האכלת צאצאים, מצב גופני (רזון, השמנה, בריאות).
ב. תנאי סביבה: חום, קרינה, קור, רוח, צפיפות], זהום מזון ע"י הפרשום, זיהום מיים, מחסור ביים
סוג המזון
בטיחות = העדר חשיפה לפגע.
"לחשוב בטוח" יש לחשוב על כל פעולה או מצב בטרם מעשה,
כדי לחסל מפגעים, סיכונים וסכנות הקשורים לתפקיד או לסביבת העבודה. בטרם עשית משהו
חדש יש: לזהות את כל המפגעים, לפעול באופן המסיר את הסכנה או מפחית אותה, לזכור את
נוהלי הבטיחות על מנת שנוכל להזהיר את האחרים ולבקשם למלא אחריהם, להפוך את נוהל
הבטיחות לחלק בלתי נפרד מהתפקיד.
לא ניתן להסיר באופן מוחלט את כל הסיכוונים שבחיים, אך יש לשקול את התועלת שבעשיית
דבר-מה, כנגד הסיכונים ולבדוק כל דבר לגופו של עניין.
ישנם בעלי חיים הידועים כמסוכנים ברוב המקרים - וכאן יש לנקוט אמצעים קבועים ומירביים להגנה. פגעי במטפל כוללים התנפלות של החיה בכוונה, או פגיעה לא מכוונת כגון רמיסה והדבקה במחלות.
הקושי העיקרי הוא עם בעלי חיים בלתי צפויים. חלקם אפילו מבוייתים. המטפל מתרגל אליהם ושוכח את נושא החשיבה הבטיחותית.
סימנים שעשויים לבשר על התנהגות מסוכנת:
* עיניים: עצימה, הורדת גבות, נעיצת מבט.
* אוזניים: זקורות או שמוטות.
* פה: פתוח עם שיניים מכוסות או חשופות.
* פרווה או נוצות: מורמות או סתורות.
* יציבה: התכווצות מפחד, התנדנדות, הורדת ראש,
הרמת רגל.
* תנועה: התקדמות איטית, נסיגה ואו (כמובן) הסתערות.
* קולות, כגון נחירה, נביחה - האפשרויות רבות.
אזור הדלתות הוא אזור מועד לפוראנות. בעלי חיים יותר הססנים באזור זה, משום שהוא מייצג עבורם פתח לחלק פחות מוכר של הסיבבה. בעל החיים יכול לראות במטפל פולש לטריטוריה ועשוי להגיב בעויינות.
בעלי חיים משנים את התהנגותם בתגובה לעונה בשנה, למוכנות המינית שלהם, להימצאות בעל-חיים דומיננטי יותר או לשינויים בסביבה שלהם. שינוי בפעילות המטפל או בלבושו או בריחו יכול להיות מתורגם לאיום.
על המטפל להיות ערני בזמן העבודה - תאונות רבות קורות בשל חוסר הסח הדעת. סיבות נוספות: הפתעה, חוסר דריכות, לקיחת סיכונים, חוסר בקשת עזרה, קיצורי דרך בעבודה השגרתית, כניסה למגורים של בעל חיים מסוכן או לא ידוע בלי אישור, התרה לבעל החיים לחצר בלי לוודא שכל העובדים יצאו, חוסר נעילה של פתחי יציאה, גוף קרוב מדי לכלוב כך שיכול לבוא במגע עם בעל החיים, העברת מפתחות למי שלא מוסמך לכך ולא מכיר את העבודה.
עצמים רבים עשויים לגרום לפציעה לבעל החיים:
דברים שבעלי חיים אכלו: שקיות ניילון, חבלים, מטבעות, זכוכיות (מבקבוקים שבורים, מראות, חלונות וכו'), מסמרים וסיכות מהדק, חתיכות של רשתות ברזל, סיבים, פיברגלס, צבעים רעילים, צמחים רעילים, גדרות שאינן מתוחות כהלכה, כלי עבודה שנשכחים בכלובי החיות.
בעלי חיים שחשופים יותר לסכנות כאלה, הם כאלה שבתנאים טבעיים בולעים אבנים, כגון יען ואמו, ואלה שנאים במהירות, כאשר הם חשים סכנה, כגון צבי ואיילה.
לעיתים נזקים נגרמים לחיה, לאחר שהיא שוברת משהו, למשל, שוברת עץ ובכך חושפת מסמרים או פינות חדות.
גן חיות חייב להיות מתוכנן באופן בטיחותי. בהתאם לחיות יש לתכנןו מעקים, רצפות, דלתות המתוכננות שלא תהיה בהן סכנה של פציעה. צריכה להיות הפרדה בין הולכי הרגל ונוסעי המכוניות. צריכים להיות שלטי הזהרה. אנשי הצוות צריכים לפקח על נעשה ולפעול בהתאם לנסיבות.
נקודות שיש לשים לב אליהם במיוחד:
* הדרכת כל צוות העובדים בעניני בטיחות.
* בגני חיות אנשים צופים בבעלי החיים, ועל כן פחות שמים לב להיכן הולכים.
* אנשים נוטים לחקות זה את זה. כאשר אחד עושה משהו מסוכן - עשויים אחרים לחקות
אותו.
* סכנת החלקה, כגון בצרפות חלקות.
* תקינות מחסומים - כאלה המונעים פציעת בעלי חיים וכניסת אורחים לא קרואים.
בתכנון דלתות כדאי לתת את הדעת על הדברים הבאים: מה יכנס ויצא מהכלוב, חוזק ויציבות נדרשת, תפעול מהיר של הדלת, סגירה בטיחותית, האם כדאי לעשות דלתות כפולות, האם כדאי שהדלת תיפתח כלפי פנים או חוץ; סוג המנעול שיהיה, האם כדאי לעשות דלת שננעלת בטריקה, האם כדאי שיהיה מנגנון כלשהו שיסגור את הדלת אוטומטית (כגון קפיץ) האם כדאי לעשות דלתות היכולות להיפתח מרחוק - למשל באמצעות כבל, מוט. חשוב שדלתות לא יהיו מועדות להיתקעות - למשל בגלל המצע בכלוב, מסילה שנסתמת, מנגנון שמתקלקל ועוד.
יש לתת את הדעת לנוהלי מפתחות: מי רשאי להחזיק בהם, אפשרות החלפתם, צרור למקרה חרום, פעולות הננקטות כאשר נאבד מפתח.
יש להקפיד על השימוש בציוד - טיפול נכון בו, שלא יגרם נזק בשל דריכה והתקלות,שימוש לא נכון, התעסקות של בעל החיים עם המכשיר.. הרמה נכונה של ציוד כבד.
בגדים צריכים להיות ללא חורים היכולים להתפס או שבעל החיים יכול לאחוז בהם. חשוב נעליים שמגינות על הרגל היטב.
יש להקפיד שחוטי חשמל אל היהיו בהשג ידם של בעלי חיים, נהול תיקוני חשמל.
בגני חיות ציוד דליק רב, כגון מצע, חציר, מבני עץ. יש לדאוג למניעת שריפה - למשל מניעת עישון באזורים מועדים, זהירות מציוד לקוי. צריכים לתת את הדעת לאפשרויות כיבוי, האזאקה, דלתות חירום.
יש ליידע את המבקרים במה שעליהם לעשות כדי לשמור על ביטחונם. אפשר להזר בשילוט או מידע אחר בכתב.
כל צוות גן החיות אחראי לשמור על מילוי נוהלי הבטיחות. יש לשים לב במיוחד על ילדים, שכן הם פחות אחראיים. תלבושת גן החיות תעזור לזיהוי העובדים, כמו גם אמצעים אחרים - למשל, תג זיהוי.
יש לשקול פוליסת ביטוח.
בכל גן חיות צריכים להיות נהלים מתאימים המזהירים מפני פיגועים, שריפות או מצבי חירום אחרים העלולים להתרחש ואשר על המטפל להכירם כחלק מתנאי העסקתו.
רצוי לעשות אימונים לקראת מצבי סכנה.
לסיום עוד מספר הערות:
בגן חיות בעיקר קטן יש לשקול מדוע בכלל כדאי להחזיק בעלי חיים מסוכנים.
אין להניח שאנשים או בעלי חיים מבוהלים ומודאגים יתנהגו באופן נורמלי ובנימוס.
בעיות בטיחות נוספת היא וונדאליזם, ומחלות של חיות שיכולות לעבור לאדם, וכן מזיקים בגן.
יש בעלי חיים מסוכנים לציבור.
בעל חיים שברח מרגיש בד"כ מבולבל. רצוי שמישהו יערוך תצפית, ואם ניתן יחכה עד שבעל החיים יתחבא, או כפי שקורה לעיתים קרובות יחזור מרצונו לחצר - שם הוא חש בטוח - זו הטריטוריה שלו.
כשבעל החיים התחבא הוא מרגיש בטוח והמצב בשליטה מסויימת: ניתן לצפות בו ולהתכוננן ללכידתו.
לכידה מתבצעת בצורה מיטבית על ידי שכנוע בעל החיים לחזור למקום שביו מרצונו - פעמים רבות הברחה עדינה של בעל החיים גורמת לכך. רצוי שמישהו יבריח לכיוון הדלת, בעוד 2-3 אנשים עומדים בכיוונים אחרים שימנעו מבעל החיים לחלוף על פני הדלת ולהמשיך הלאה.
אפשר לשוחח עם בעל החיים באופן רך על מנת להרגיעו
פתוגנים = מחוללי מחלות רובם חיים בלכלוך.
לכלוך גורם גם לאלרגיה.
גם זבובים ושבלולים משמשים פונדקאים לפתוגנים.
אם אנחנו חולים במחלה לא ברורה - כדאי לעדכן את הרופא בעבודתנו.
בעלי חיים המסמנים את הטריטוריה שלהם או של בן זוגם זקוקים לעקבות ריח מסוימות למען תחושת הטחון. יתכן ויהיה צורך לתת להם עמודי סימון על מנת לעודדם להשאיר עקבות ריח כאלה.
גחלת (anthrax) מחלה די נדירה, אולם מסוכנת. תוקפת על פי רוב את מפריסי הפרסה
שלפתע מתים עם הפרשה של דם כהה מהאף או מפי הטבעל או משניהם.
במקרה כזה אין לגעת בגופה.
כשבעל חיים מת- לאו דווקא מתים איתו פתוגנים - הם עלולים להיות מסוכנים.
בקטריות = חידקים
ווירוס=נגיף
דוג' למחלות הנגרמות עי נגיפים: הצטננות, שפעת, פה וטלפים, כלבת, כלבלבת,
אפשר לשוחח עם בעל החיים באופן רך על מנת להרגיעו