עפ"י דברים של שרי מטג'י נרמלה דווי

שרי מטג'י נרמלה דווי היא מיסדת של סהג'ה יוגה – שזו טכניקה, תנועה ואמת.

דבריה המובאים כאן נאמרו בשיחות שונות, והם מעובדים ומתומצתים.

בקטע משיחה על אימא אדמה ב1983 היא הסבירה:

אימא אדמה נותנת לנו הכל. כל מה שאנו רואים סביבנו בעצם ממנה. היא גם קולטת מאיתנו וויברציות ונותנת וברציות. היא נחמדה כלולנו. היא זו שנתנה את החים.

בשיחה על עקרון הגורו, 1980 הסבירה:

רוב האנשים היום זזים בין קיצונויות שונות. קשה להראות להם שאיבדו את הדרך. כל הקיצונויות הם לא נכונות.

אנשים רצים מהר – כביכול יש תחרות מי יגיע ראשון לגיהינום.

לדוגמה – פיתוח תעשיתי, שנעשה בלי להבין שכל העולם נבנה על אלוהים ולא על ידי ארץ אחת; בלי הבנה של הקשר ה"הכל".

לדוגמה: בונים מפעל ובשבילו צריך עוד מפעל, וכדי שהמכונות יעבדו – צריך להאכילם במשהו. כך יוצרים פגיעה נוראה באימא אדמה.

לא חושבים – שאחרי הכל – בשביל מה כל זה ?

בשביל נוחות ?

אנו נהיים כמו תולעים…

זה שאימא אדמה מחוייבת לנו, זה לא אומר שצריך לנצלה לנוחיתנו. היא, אמא אדמה בשביל נוחותנו – הדבר הגדול ביותר לכך, אך אם אנו לא יודעים כיצד להשתמש בה אז או שבקיצוניות אחת ממצים אותה באגרסיביות, או שבדרך קיצונית אחרת היא שחים בלי שום בעלות על שום דבר, בלי כלום.

הקיצוניות השניה גם לא נכונה – חיים כך בצורה אבנורמלית, יש כך כל מיני מחלות פיזיות ומנטליות, וגם כך אין קשר לאימא אדמה.

אם כן, אלו שתי קיצונויות: אול שמקלקלים את אמא אדמה לחלוטין, או שלא עושים לגמרי כלום, ונעשים עבדים לזה בגלל הרגלים נוראיים הקשורים לזה.

רצים לזה – או שבורחים מזה – אין משהו באמצע.

למשל, אנשים שממהרים – מי ביקש מהם לעשות כן ?

למה מי שכבר סובל מכל מיני בעיות כמו בעיות בכבד, מתחים ובעיות נוספות צריך למהר ?

זה יכול להיות כזה הרגל, שכאשר מישהו לא ממהר, הוא חש שעשה את הפשע הגדול בעולם…

משתגעים כי לא ממהרים.

כנ"ל – כשמישהו לא מקבל ארוחה מסויימת.

זה עושה אותנו עבדים לכך.

אמא אדמה נותנת לנו את האלטרנטיבה. העיקרון שלה גר בתוכנו, בצ'אקרה הראשונה – המולדרה. היא נותנת לנו את התמימות, את המגנטיזם.

אפשר ללמוד המון מאמא אדמה: לחוש אותה ברגליים, לראות את הפרחים היפים שנוצרו למעננו, איך כל עלה בוהק בשמש, איך היא נותנת ונותנת לכל אחד, בלי שום שיפוטיות, בלי קשר לאדם טוב או רע, או אם מגיע לו.
אבל כאן האדם צריך להשתמש בחוכמה שהיא בראה בתוכנו.

אנשים חשים שהם חיבים שיהיה להם זה וזה וזה… אבל איפה הפירות שלהם ?

איפה החוכמה ?

המיהור המוגזם של מישהו שרץ עד הסוף – ואז רץ חזרה. הלוך ושוב

מה עושים בחיים כך ?

צריך שהזרע הטבעי שבאנושות יתפתח כך יתן את הפירות האמיתיים.

כמו שמטוס שממריא – כולו מכוון לכך – גם אנו צריכים להיות כולנו מכוונים לעליה רוחנית.

אי אפשר כשהמחשבה לכיוון אחד, הקירבה למקום אחר, המעשים לדבר אחר וכו'.

צריך התניות טובות לחופש שלנו – לא לזרוע הכל לרוח.

לא ניתן גם לעוף כשכבולים להכל:

למשל כשמרגישים שחייבים ללכת לפאב, ללכת לרקוד, לעשן ביחד, לישון בשעה מסויימת, חבר או חברה מסויימים ולבזבז כסף על זה…

מערכת החוקים שאנו חיים לפיה, הדהרמה, כשהיא נכונה ואמיתית – היא הדבר שתומך בנו. זה חייב להיות מאוזן.

חייב להיות בזה קודם כל איזון. הדבר העיקרי שפוגע באיזון זה פנאטיות.

איזון זה מפתח להתפתחות. בלי זה אי אפשר – כמו שפרח לאמאוזן לא יכול להפוך לפרי.

הרבה פעמים מורים דגולים (גוריאים) האירו לאנושות עם מערכת חוקים כזו – כמו משה רבינו, אברהם אבינו, מוחמד, ננקה, סוקרטס, לאו-צה, קונפיוציוס ואחרים.

האור שלהם היה אמיתי – אבל אנשים הפכו זאת לחושך.

מורה אמיתי, גורו, לא מתעניין בעושר של אחרים, ואם יש להם בעלות על רולס-רויס או ארמונות.

צריך להגיע אליהם, לגוראים, אף אם הם רחוקים. גורו אמיתי ישב לעיתים במקום כזה שצריך מאמץ להגיע לשם – (וגם אז כאשר סוף סוף מגיעים לשם – דווקא הוא לא נמצא שם (בהומור) ).

יש גם גורואים מזוייפים – שמתעתדים להיות מורים אמיתיים, אך הם לא כאלה. יש להם כוחות שליליים. אם הם לא פועלים למען מערכת החוקים של תלמידיהם, ואין להם משלהם – לא ניתן לקבלים כמורים. צריך להיזהר מהם. רבים כאלה יש היום.

בשיחה על העקרון של שיבא ב2001-

אשמה ופחדים גורמים חוסר איזון בערוץ האנרגטי השמאלי. זה יכול לגרום למחלות כמו אנגינה. הרבה פעמים אנו גאים בהרגשת האשמה בפחדים שלנו, כמו בהצהרות על פחדים מיצורים קטנים כמו ג'וקים ולטאות. זה שטויות ! עלינו להימנע מכל חוסר איזון בלב. עלינו לשמור על הצניעות, הטוהר והיושר שלנו. רק אז נקבל הגנה נגד המתקפות על הסגולות הטהורות שלנו.