בתרבות שלנו השלב שבו יצור חי הופך למזון לבני אדם, הפך לטקס סודי הידוע רק ל"כוהנים" - השוחטים. אפילו לא מעט הורים חוששים שאם ילדם יראה את זה - מי יודע מה יקרה לו.- השחיטה.
עד לפני שנים לא רבות (50-100) - היה נהוג במידה רבה לעשות את כל העבודות בבית - גם את זה.
חשוב לזכור שלא היו מקררים, וכדי לשמור על בשר טרי - היה צריך לשמור את בעל החיים חי.
זה לא נתפס כמשהו נורא. בתמונות שתראו - עבודת הבישול נעשית במסגרת משפחה מורחבת. לא ניסו להסתיר זאת מפני איש. ולמעשה הילדים הבוגרים יותר הם אלו שעשו את העבודה.
אבי המשפחה הגיע לפינת החי, ורצה לקנות חיות למזון. המחיר שנקבתי בפניו לא נראה לו. הוא חזר מספר פעמים והפציר בי למכור יותר בזול. לבסוף אמרתי לו, שאתן לו בחינם אם ילמד אותי איך הוא עושה זאת.
הוא חשב בתחילה שאני צוחק עליו ותמה על כך שאינני יודע. הדבר נראה לו כמובן מאליו.
סביר להניח שגם שם לא ירחק היום שבו לא יעשו עוד דברים כאלה. לא בטוח זה טוב. גם מי שחושב שזה אכזרי - לא בטוח יותר צדיק כאשר הוא קונה בשר בחנות.
מטרת הצגת הדברים לשמר "עולם הולך ונעלם", וכן לתת מידע למגדלי חיות שרוצים להנות מפרי עמלם - גם למטרות מזון - והדבר לגיטימי.
התמונות שלהלן ידגימו הכנת בשר מארנבון, אווז ופרגיות.
מדי פעם לעשות בשר על האש עם הילדים בפינות חי - יכול להיות רעיון טוב לפעילות. אם יראו את השחיטה חלקם ובטח שחלק מהורהם עלול להתנגד לכך.
ולאחר הקדמה זו, נגש לענין:
לצורך השחיטה יש להכין סכין חדה מאוד. לפני השחיטה - השחיזו אותה.
לשחיטה עצמה יש מסורות שונות בעמים שונים. בתמונות להלן זה לפי המסורת המוסלמית. ככל הידוע לי, כך נוהגים גם בשחיטה כשרה לפי המסורת היהודית.
לצורך השחיטה מתחילים לחתוך את הצד הקדמי של הגרון עד להקזת דם. לא מורידים את כל הראש. ה"שוחתים" מסברים שזה ככה לפי הדת. ידוע לי על תאוריה שכך בעל החיים סובל פחות.
לאחר החיתוך עוזבים את החיה על הארץ עד למותה. הדבר יכול לקחת כדקה עד שתי דקות.
השלב הבא הוא פשיטת העור.
את התרנגולת טובלים במיים חמים מאוד לזמן קצר - ואז מורטים את הנוצות. מדי פעם טובלים שוב. הטבילה הופכת את המריטה לקלה יותר.
את הארנב חתכו באמצע ושניים ביחד מושכים את עורו.
חלקים שמפריעים: זנב, כפות רגליים וראש מורידים.
לאווז פשטו את העור בעזרת סכין.
את הכבד והלב שמים בצד. על הכבד יש שקית ירוקה - זהו כיס המרה. צריך להוריד אותו בזהירות ולזרוק. כשחותכים את בעל החיים כדי להוציא את איבריו הפנימיים, כדאי לא לחתוך ממש באמצע ועמוק, כי זה עלול לפצוע את כיס המרה.
גם אם הוא נפגע זה לא כ"כ נורא, כי ממילא לאחר מכן שותפים.
לאחר ניקוי בעל החיים מהאיברים הפנימיים, שותפים אותו במיים עם קמח ומשפשפים עם לימון ועם היד לניקוי. שותפים כ2- 3 פעמים. בני המשפחה שזה כדי לנקות מהדם. גם לנקות אם כיס המרה נשפך.
לחיות גדולות גם פושטים את העור בעזרת סכין.
את החלקים שלא אוכלים - נותנים לכלב.
בסוף אוכלים. אפשר לשים לב שבמשפחה זו רק הגברים ישבו לאכול. הנשים ישבו בצד ולא אכלו. אולי אחרי שהלכתי - אכלו.