אקדח במערכה הראשונה,

חדר נשק במערכה השניה,

נשק כבר לא בחדרים במערכה השלישית

יום כיפור בסוף ?

=====================

עריכה: נשלח לפני יום כיפור, פייסבוק מנעו את הפרסום (אמרו שזה לא עומד בכללי הקהילה).

מצורף סרטון, שבמקור פסקול שלו היה השיר "עומדים אנו במשמרת", בדרך כלל ליוטיוב יש אישור להשתמש בשירים עם זכויות יוצרים, אך במקרה הזה לא, אז השיר הושתק.  בהתחלה מילות השיר. בהמשך את האקדח שנמצא ואת חדר הנשק לשעבר בתפקידו כממד לא תקני.

https://youtube.com/shorts/RAwUeVRQjVw?si=ZCm-6dVlknEtYmaE

------------

המקור (נכתב ב2022)

-------------

אקדח ישן, אמיתי, נמצא מוטל בקרבת מקום שבו היה חדר הנשק.

אקדח חלוד, בארגז עם ציוד מפעם,https://youtube.com/shorts/RAwUeVRQjVw?si=ZCm-6dVlknEtYmaE

הוא רשום כשייך לגוף כלשהו העוסק באימון ומסחר בנשק, ולא היה מדווח כגנוב במשטרה. אני נוטה להניח שלא היה פה נסיון להשיג אקדח למטרות שוד ורצח או מכירה לגורמים כאלה.

 של מי היה ? מי שכח ממנו או רצה להיפטר ממנו ?

מה לפני כך וכך שנים, הרגיש אותו צעיר שקיבל אותו פעם לידיו ?, והיום השליך בתבוסה אקדח חלוד.

השוטרים באזור לא ידעו לענות, כיצד המשיכו הדברים אחרי המציאה. ניגשתי ללשכת קצין המשטרה הבכיר יותר, אמרתי לו שיתאמץ לברר מה התגלה, למען ההיסטוריה, וגם קיבלתי תשובה:

"עזוב אותי, יש לי מלא עבודה"

—

פעם היה בקיבוץ הרבה יותר נשק.

לא סליק, אלא סליקים, וגם נשק רשום כחוק, וגם דרכים אחרות מהיום להסתדר עם החוק.

לקיבוץ היה גם נשק בשימוש חוקי וגלוי, תוך ערבוב עם הלא רשמי.

היו הנוטרים בתקופת המנדט שהיו שוטרים יהודים במשטרה הבריטית, עם נשק שקיבלו מהבריטים,  אך הנוטרים גם שיתפו פעולה עם ארגון ההגנה. בהמשך הזמן היה חדר נשק ב"גבעה", איפה שהחדר זיכרון והמדרגות כיום (המבנה שונה) ובהמשך עם הקמת החדר בקומה מעליו.

כנראה מתישהו היו שם גם נשקים שהועלו מהסליק או השיגו מכל מיני מקומות.

כשקמה המדינה, נשק שהיה מוסתר מהבריטים עבר תהליך רישוי, ולעיתים נשאר באישור.

מטרת הנשק, לאחר קום המדינה, כלל תרחישים ביטחוניים אפשריים, שמירה שגרתית, אנשים שעבדו באדמות הרחק, ולעיתים גם בצורה לא פורמלית, לצאת לצוד או לדלל חתולים עם רובה טוטו למשל.

וגם תרחישים קשים יותר.

היו נשקים רבים, כולל אקדחים, רובי צלפים, נשקים ממדינות שונות, אנגלי, קנדי, בלגי, רובה צ'כי עם כדורים גדולים של 7.62 (הרובה העיקרי ששימש את וורמאכט הנאצי, אבל הפעם מגן על יהודים).

למה הרבה וכל מיני סוגים ?

ההסבר הישן הוא כי פשוט היה קודם.

דור המייסדים השיג. כנראה מתישהו או רשמו הכל כחוק, או החזירו לסליק, או שהרשיות לקחו.

עם השנים המדינה מתערבת ומתמסדת יותר, החליטו שהמבנה ב"גבעה" (הספריה של היום) לא מספיק טוב. המועצה דאגה לישובים למבנה יביל חדש שהיה צמוד למקלט ליד המגרש חניה,  מקלט שיש / היו לו כל מיני שמות כמו המקלט פיזיותרפיה, המקלט של חנה, מקלט חוגים.

אקדחים, רובי צלפים - מה פתאום לקיבוץ ? בתפישה של אז, הנשק שלנו עוד מלפני קום המדינה.

הרשיויות שבהתחלה עוד גילו הבנה, לא אהבו בהמשך את הרעיון הכללי שישובים בארץ מחזיקים חדרי נשק וציוד כזה ובאחריותם, ויפעילו כוחות במקרה הצורך באופן עצמי.

אבל

נזכיר שהיו ימים שבהם אירועים של טרור, לקיחת בני ערובה, אביבים, מעלות, מלון סבוי, חטיפת האוטובוס בכביש החוף ועוד. לא פעם לקח לכוחות הביטחון הרבה זמן להגיע. היתה מחאת אזרחים "תנו לנו נשק ונגן על עצמנו", ובסוף הרשויות שיתפו פעולה, והוקם משמר אזרחי חוקי. גם בקיבוץ היו כוחות מקומיים, משמר אזרחי.

הרב"ש או מא"ז, תושב הקיבוץ, היה שוטר במשרה חלקית, כולל משכורת חלקית מהמשטרה, סמכויות שוטר ועד לאפשרות נסיעה חינם בתחבורה ציבורי כמו כל שוטר.

הרב"ש זיין את השומר לפני השמירה, או במילים אחרות חימש. לפני השמירה, שומר תורן והרב"ש נפגשו להחתמה ולקבלה של נשק ותחמושת לשמירה.

השומר היה חמוש, כל יום תורן אחר או שניים, בלי רישיון נשק, בלי מטווח. זה היה חוקי. הספיק שעשו שירות צבאי.

אז האם היה צריך להציג אישור על שירות צבאי ?

מה פתאום. בקיבוץ יודעים מי שירת.

היתה כיתת כוננות עם נשקים בבתים, נשקים של הקיבוץ מחדר הנשק.

והעובדים בשדות ובמטעים ? מספיק שהביאו אישור לפקיד ממשרד הפנים מהמזכירות או מהרב"ש המקומי, כדי לקבל רשיון לאקדח.

מה בבית הספר היסודי בשנות ה-80 ? לא היו גדרות, ולא שומר, למעט תקופות מסויימות של תורנות אבות שהגיעו לשמירה בבית ספר עם רובה מהקיבוץ (משג"ב היה אז בית ספר של 4 קיבוצים). לפעמים כדי להעביר את הזמן ישבו בכיתה של הילד. לא ישבו בבודקה ליד שער. לא היה.

שינוי

===

מאז הדרישות לקבלת רישיון עלו, לא מספיק מכתב מרב"ש מקומי או מהמזכירות שהוא עובד בשדות וכו', נדרשים קריטריונים אחרים שהרוב לא יעמוד בהם, גם מי שמחזיק רשיון פרטי נדרש בשנים האחרונות לעשות מטווח, וכל שנתיים ריענון, מה שפעם לא היה צריך, כל פעם בדיקת רופא, אגרות, לקנות כספת  לקנות כדורים למטווח על חשבונכם… וכך יצא שחלק עם אקדח פרטי וויתרו על האפשרות.

מדברי מחזיקי האקדחים לשעבר

=====================

"למה לי להסתבך" אומר לי מישהו, אני עובד עם ערבים, אם אני יהיה עם אקדח יתקפו אותי, יגנבו לי. עדיף בלי.

"היום מכניסים לכלא מי שירה" אומר חבר קיבוץ אחר שוויתר על אקדחו הפרטי "מה אני צריך את המתח הזה".

"הפיתוי" אומר אחד אחר. מישהו נראה חשוד, מישהו מרגיז, מתפרע, אתה לא יודע איך תתנהג בשעת מבחן כשאתה יכול ללחוץ על ההדק. עדיף בלי.

"הפחד שיגנבו", ואם קורה משהו עד שתגיע לנשק, אומר אחר. אם באים גנבים הם מפרקים את כל הבית. בשלב מסויים הוא פירק את האקדח לשני חלקים והחזיק כל חלק במקום אחר בבית. היה שלב שלא מצא את אחד החלקים. הלך למשטרה, קיבל אישור על זה והזמינו לו חלק אחר, ומתישהו בכל זאת מצא את האבדה. ועוד תשלומי אגרות יקרות שכנעו אותו לגשת לתחנת משטרה ולמסור את האקדח.

"אקדח שלא מתאמנים בו, יכול לעשות יותר נזק", אומר אחר. היה לו אקדח שלל ממלחמת יום הכיפורים. באחד הקרבות, טנקים ושבויים מצריים. הביאו לו, והוא קיבל אישורים, ונרשם בנשקיית הקיבוץ. גם פיסת היסטוריה זו חסרה, וגם עדות לפעם שקודם יכולת להשיג אקדח, ורק אחרי לקבל רשיון. יום כיפור ההוא, לפני 49 שנה.

ויש גם את "לקחו לי". מחזיקי האקדחים של הקיבוץ נדרשו להחזיר.

וגם סיפורים על צעירים שלקחו נשק מהסליק עשו מטווחים וכל מני "משחקי נשק" גם מכדורים שמדי פעם נמצאו בבורות ומיכלים… גם כבר לא.

הצפירה וההחזרה

============

חשוב להגיד שחדר הנשק היה חוקי, מבנה תקין עם אזעקה שהקפיצה כל פעם את הרב"ש בגלל איזו שממית שהפעילה אותה, היו הרבה מפתחות, רישום, נערכה בו ביקורת חיצונית קבועה, שלא אפשרה שום דבר לא רשום כחוק, ארון עם כלים לניקוי וטיפול בנשקים.

דבר היסטורי נוסף - במבנה זה היה הכפתור שהפעיל את הצפירה ביום הזיכרון ויום השואה, או להבדיל צפירה עולה ויורדת במקרה מלחמה. כפתורים נוספים להפעלת הצפירה היו בבית עם השני קומות ועל קיר הבאר ליד הכדורסל.

 הנשק בחדר הנשק נרשם כשייך לצבא. ברגע שהכל של הצבא, השליטה וההחלטות בידיו, נשק מהסליק שאולי היה בו בתקופת קום המדינה  אם לא הוחזר לסליק נלקח, ולבסוף הוחלט שזהו.

אקדחים שהקיבוץ קנה והיו אצל אנשים שעבדו בשדות או הרחק גם נלקחו. תחילה משרד הפנים שאחראי על כלי יריה  דרש שיוחזרו לחדר נשק, ושנה אחר כך גם לא אישר שיהיו בו והמשטרה לקחה אותם.

גרסה נוספת אומרת שהיו גנבות מנשקיות בישובים. הוחלט לאסוף מכל הישובים את הנשקים למקום מרכזי, עד שיחליטו מה לעשות, ואז היתה גנבה גם מהמקום המרכזי.

עוד סיבה - היתה לנו את מאפיית דגנית, שנחשבה מפעל מאושר, דבר שאפשר החזקת אקדחים.

חדר הנשק רוקן לחלוטין מנשק ותחמושת.

עוד כמה שנים השאירו נשק אחד לשומר, אחרי זה גם זה לא.

ומה עם הילדים ? עוד ניסו. מה עם יש טיול וצריך ליווי עם נשק ?- אז שמישהו עם איזה אישור ילך למשטרת נתניה לחתום על נשק, השיבו.

הגענו לכך 

שגם אין חדר נשק

ונשק בחדר (בבתים)… לא כמו פעם

לא די בכך הוסיפו וביטלו  את ההסדר שהרב"ש הוא גם שוטר בקבע.

שמירה בלי נשק

===========

כשהחל גל הטרור, האינתיפדה השניה, המלחמה הגיעה גם קרוב אל סף הבית: צומת בית ליד, חדרה, נתניה, עוד פעם חדרה עוד פעם נתניה, עוד פעם נתניה, עוד פעם חדרה… יריות על הבסיס ליד בת חפר, בחדשות ללא הרף שידורים חיים וכותרות עיתונים על אוטובוסים מתפוצצים, מחבלים מתאבדים, מטענים וירי על אזרחים תמימים.

געוואלד, אין אצלנו אפילו קרבין ישן לשומר בימי טרור ואימה. התושבים מחו.

המתמי"דים

========

הרשויות הציעו - התנדבו לשירות במשטרה, ומי שיתנדב, לאחר בדיקות התאמה, הכשרה, ומטווח, יקבל נשק שיהיה לו בבית, ויצטרך לתת שירות במשטרה כשוטר פעם בשבועיים.

אותם שוטרים יהיו באזור מגוריהם שאותו הם מכירים הכי טוב (לא היה Waze), ויתנו מענה, עם ניידת. נשק ואף ביטוח של כוחות הביטחון. בניידת קשר משטרתי, עם מפקד האזור שמיד יכול להנחות, להחליט אם לשלוח עוד כוחות, שאר השוטרים באזור שומעים את הקשר.

כך היו עוד שוטרים ועוד נשקים בבתים, עד ש…

היו גניבות נשקים מכמה שוטרים מתנדבים (לא בקיבוץ), והוחלט שהנזק עולה על התועלת. המשטרה הורתה להחזיר את כל הנשקים.

במסגרת הזו וגם שנים נוספות שירתו: ישי בוקס, איתי מרגלית, דוב תירוש, אריה בן ארויה, עידו כהן, עמיחי אלינסון. במשטרת התנועה היו גם אברהם שוורצמן ואמנון קאופמן. גם עמוס גרבר.

הזכירו גם את איוון, ובגלל זה היה לו אקדח, למי שמכיר את הסיפור… והזדמנות להזכיר עוד צד של הנשק - מתו ממנו 3 צעירים מהקיבוץ, והיו עוד תאונות נשק עם פציעה.

האוייב בשער, מוכרחים להמשיך. כיום המצב שונה מאוד עם פעילות שוטרים בקבע, בתקופה ההיא, לא היו משק"ים בקבע בעמק חפר. היה רק המפקד של המתמי"דים (מתנדבים במדים) והשוטר הקהילתי, ולא היתה משטרת שדות בקדימה, ולא הבסיס בבת חן. הם היו לא פעם היחידים בכל עמק חפר, האזור הגדול בארץ, וקיבלו אירועים גם בנתניה, קדימה, כפר יונה והסביבה, והם:

סיורים עם אפשרות לתת יותר דגש על האזור שלנו, לווי טיול של הקיבוץ עם נשק, ומחוץ לקיבוץ: אלימות במועדונים בסביבה וגם הקמת רעש מגן האירועים שלנו, אדם חשוד, רכב חשוד, גניבות, מחסומים, שב"חים, זונה שמתלוננת על לקוח, ניסיון התאבדות, עברות בחקלאות, וגם לדברים שהיום יקפידו הרבה יותר על שוטרים שהתמחו לעניין כמו אלימות במשפחה, להגיע ראשון לתאונות דרכים עם נפגעים ומה תעשו עד שיגיעו שאר הכוחות. בחגים נזכיר לדוגמה את הפיגוע במלון פארק בנתניה שחלק הוקפצו אליו בעודם חוגגים את ליל הסדר בקיבוץ.

*

היתה ביקורת על שיטת עבודה זו, והיום זה אחרת.

אזכיר שמירת ערב שהיתה לי, שומר תורן רגיל בקיבוץ או אולי מחליף, בלילה שהמאפיה נשרפה. כשהתחילה השריפה, זה חלק מהעניין, לא היה שומר. מכבים את התנורים, נועלים, זהו. השומר מתחיל ב8 בערב אחרי קבלת שבת שהיתה אז לכל הקיבוץ וארוחת ערב.

שריפת ענק מול העיניים, לא סתם של מפעל - מפעל חיים, חלק מהזהות של הקיבוץ, שאז גם כולם עבדו בו, אכלנן, הכרנו מבחוץ ומבפנים.

כבאים, עיתונאים, עובדים, סקרנים, לחוצים, כאלה שיש להם מה להגיד או לתת הוראות, כל הקיבוץ, עשן, משטרה, הרבה הרבה אש וסכנה שמיכל הגז הענק שהיה שם יתפוצץ. למטה בכניסה לקיבוץ (לא איפה שהעמדה כיום) עומד תורן, סטודנט בן עשרים ומשהו, לבוש אזרחי עם עוזי או קרבין (כנראה עדין היה שמור בכספת). אין פלאפון. מנהל המאפיה לא מהקיבוץ, דתי, לא עונה לטלפון כשנכנסת השבת, לא נמצא באירוע. אין מפקד לאירוע, כל אחד, גם הכבאים, פועלים כמסגרת עצמאית.

*

בתקופת הפיגועים היו עוד שהתנדבו ועברו הכשרה, אך כנראה היה גיוס גדול מדי באזור, ובפועל לא נקראו לשרת.

זה היה בעבר, סליחה שלא הזכרתי מה היום, לא חושפים את הכוחות, בכל אופן לא אני. תודה למגינים.

ומה עם חדר הנשק ?

≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈≈

מלחמה שאף פעם לא די לה - ואיום רקטי; 

נזכרו שיש חדר ממוגן יביל הניצב ריק. הוא חדר הנשק של פעם. טוב לא בדיוק ריק מדפים וגם 2 רימוני פקפק (רימון אימונים). המבנה הועמס עם מנוף גדול והועבר לאזור בתי התינוקות לשמש ממ"ד. העברת מבנה נייד לא מצריכה אישור בניה.

זהו המבנה ליד דרקונה. רחלי שהיתה אז רכזת חינוך, גיסה את עומרי אשל. הוא תכנן וצייר את קווי המתאר, והנעורים יחד איתם צבעו.

... חלק השתמטו, אבל אל תדאגו, אנחנו יודעים היטב מי הם, ומקווה שינצלו את יום כיפור לסליחה ומחילה 🥴

הציור לא מיקרי, לקוח מעולם האגדות, הדרקונה כביכול מגינה על הטירה שמצויירת שם. זה הרעיון בציור.

הנשק שהשיגו לנו המיסדים, לא כאן,

 אז אולי הדרקון מעולם האגדות.

דרקון גם יודע לפתוח באש, קראנו בספרי הילדים.

או

עוד מחדל יום כיפור בדרך :)

—-

שלטון המנדט הבריטי, במערכה הראשונה, עם סיפור הנוטרים, התנגד לרעיון שאזרחים ערבים או יהודים יצאו לשמור, או מי יודע מה יעשו עם נשק שלהם או של הישוב שלהם. נצחונם הושג במלואו - כשהסליק רוקן אפילו מנשק מעוקר, אחרון האקדחים שבעלותם בספק הושלך, ומלך חדש הוכתר בבריטניה, המלך צ'ארלס השלישי.

משמר השרון - לא שומרים על השרון.

או ש…

ניצחנו, בזכות גיבורי העבר יש לנו מדינה, כוחות ביטחון ואמצעי הגנה אזרחיים נוספים. כבר לא צריך בעצמנו להסתיר נשק ואנשי מחתרת, ולהיות מגיני האזור. אפשר לצאת מהבור ולהתכונן לאתגרים הבאים, רק שימו לב שבוחרים אותם נכון ובלי שאננות והתעלמות, לקח מלחמת יום כיפור.

(נכתב לקראת יום כיפור 2022)

**** ועדכון שנכתב אחרי... ארועי 7.10 - עודדו שינוי המצב.