האכלת חיות בשאריות ממוצרים שנוצרו למען האדם

 בפרק זה יודגש הנושא  של האכלה בשאריות מזון של האדם. שאריות מזון שאלמלא היו בשימוש על ידי פינת החי היו נזרקות. זה שלגבי אדם מדובר בשאריות, אין זה אומר בהכרח לחיות זה פחות טוב, ראו את המאמר על תזונת כלבים, חתולים ובעיותיהם. נכון שהאכלה בעזרת שאריות צורכת מאיתנו עבודה רבה יותר, ומחיר העבודה (זמן זה כסף) לעתים גבוה מהמחיר שאותו היינו מוציאים, לו הינו קונים תערובת מזון קנויה. אבל כך זה יותר נכון, ולא אחת החיות גם יותר אוהבות מזון כזה.

יש הרבה אבסורדים בכך שיש לרוב בני האדם בתרבות המערבית מייצרים כמות עצומה של שאריות (בקרית אונו מדדו בישראל בשנת 2002 כמות הכי גדולה 8 קילו אשפה ליום לאדם). גם מהבחינה שיש אנשים רעבים רבים בעולם. וגם ההיגיון המעוות של לגדל, למשל, תרנגולת בתאי סבל איומים, לשחוט אותה, ובסוף לזרוק את בשרה לפח, כי למשל, לחתונה הכינו ליתר ביטחון 30-40 מנות נוספות, ולא היה צריך, או כי מישהו לקח ביס קטן אמר "לא טעים", וזרק, התאריך עבר. בשביל מה התרנגולת סבלה ?

קיימות דרכים רבות להשיג שאריות: כל סופרמרקט גדול זורק הרבה ארגזי מזון ביום, רק בגלל שלמשל העלים העליונים של החסה קצת לא יפים (אז זורקים הכל). אם על תפוח יש נקודת ריקבון קטנה של סנטימטר - זורקים את כולו (נו, מי יקנה את זה ?). מוצר שהתאריך שלו טוב לשיווק עד יום מסויים - זורקים. בענין הזה נזכיר שטוב לשיווק, זה לא אומר שאי אפשר לאכול, אלא שאי אפשר לשווק. חוץ מזה הריחוק מהטבע גרם לנו לחשוב, כי הדרך היחידה לבדוק, אם אוכל טוב, זה רק התאריך. שכחנו שיש גם חוש ריח, טעם, ראיה - לראות את מראה מוצר. ככה זה בטבע. וככה עם כל זה נזרקים להם ארגזי מזון רבים בכל סופר בינוני. .

מקורות נוספים לשאריות מזון: מעשר - באישור הרבנות - ראו בפינת חי של חפץ חיים, גני אירועים ושירותי קייטרינג, גני ילדים, חדרי-אוכל (של מפעל, קיבוץ, צבא) ובכלל מקומות אכילה ציבוריים, במקום אליו מפנים את הכלים בסיום הארוחה, אפשר להציב כלי עבור החיות, ואנשים טובים ישימו שם את שאריותיהם. יש הרבה אנשים שחבל להם ליזרוק ומרגישים עם זה לא נוח - אך לא יודעים למי לתת. אם פונים אליהם - הם יעזרו בשימחה.

אפשר גם פשוט לקצור ירק טרי. גם עשב שהתיבש בקייץ טוב לחיות צמחוניות - זה מה שיש בטבע בתקופת היובש, וזה בעצם חציר. על פי רוב, מאחר שרוב החיות סולקו מאזורנו, אין לעשב שאנו קוצרים שימוש ע"י חיות הבר בסביבה שלנו, שהיא כבר לא טבע, כך שזה לא פגיעה בהן. נהפוכו העשב עצמו מתחדש, אם קוצרים אותו. כאשר לא קוצרים הוא גדל, חוסם את האור למה שמתחתיו, ועושה לעצמו בעיות. העשב בנוי כך שיאכלו אותו, "ייקצרו" אותו.

עוד אפשרויות:

אם כבר נוטעים עץ, אז עץ פרי; הגינון יכול להיות מאוכל שמתאים לחיות (או במקום סתם דשא).

שאריות של תערובת מלול תרנגולות - בסוף להקה:

שקי תערובת שקיבלנו מהלול בסוף להקה. בגלל סכנת העברת מחלות, שמו לנו את זה במקום מרוחק ששם העמסנו.
(מצולמים: איתמר ברקאי, אילון כהן, רן גורן, עמיחי וגוז'י הכלב על הטרקטור)

ומפעלי מזון שאוספים את השאריות ("החזרות") מהחנויות, או שיש להם שאריות. לדוגמה, מאפיה גדולה שיש לה הזמנה של מיליון ככרות לחם ליום, בדרך כלל תעשה עוד כאלף ליתר ביטחון. אם יקנו - טוב, אם לא זה שאריות. אם מכרו רק חצי מזה- גם 500 ככרות לחם זה המון. למאפיות כאלה בדרך כלל יש הסכם החזרות עם החנויות, והם קולטים מהם את הלחם, אשר לא קנו וכבר לא נחשב טרי. כל עוד הוא לא מעופש הוא טוב, ויש חיות שיעדיפו ובריא להם יותר לחם יבש, למשל, מכרסמים שצריכים את זה למניעת גדילת יתר של שיניים.

הינה כמה תמונות ממאפית דגנית ז"ל במשמר השרון, אשר היתה מייצרת לחם טרי, תוך הסכם עם החנויות, שלחם אשר לא שמור בשקית, אם לא נמכר באותו היום אפשר להחזירו, ולחם בשקיות, אם עבר התאריך, או קרוב לזה גם ניתן להחזיר. הדבר הביא לכמויות גדולות של כ10 אחוז מהלחם שחזר. דבר דומה יש היום בכל המאפיות בארץ.

(התמונות מהמאפיה מ1994)

בתמונה רואים פועל וערמת לחם שיוצר יותר מדי ואותו הוא צריך לזרוק. הוא שופך את זה לרמסה מיוחדת שאותה עם מלגזה שפכו לרמסה גדולה יותר.

"טובל בלחם"
תמונה קצת יוצאת דופן, כי לרוב האנשים במאפיה היה מוסר פנימי שעל לחם לא דורכים, גם עם זורקים אותו. אבל אחרי הרבה זמן, זה לפעמים נאבד.

כדי שספקים יכלו להזדכות על הלחם היו צריכים לסדר אותו לפי סוגים. וזה קצת עונש שנתנו להם - כדי שלא בכזו קלות יכלו להביא כל כך הרבה חזרות.

פחות או יותר כל יום היתה יוצאת משאית עם כמות כזו של לחם ועוד היו דוחסים פנימה את הלחם עם מלגזה ששמה על הלחם משקל כבד (מסכן המחסנאי שהיה צריך לספור כל יום כמות כזו של לחם). הצרכנים העיקריים של הלחם-החזרות היו רפתות, ובריכות דגים (שגם קיבלו את המעשר של הבצק שמתאמי כשרות היה צריך לזרוק 10% ממנו כל יום !). אווזיה באזורנו היתה קונה את הלחם הארוז בשקיות - למרות שזה לחם שיכול להיות יותר איכותי ובשוק יותר יקר, כאשר מדובר על החזרות זה היה יותר זול, כי זה מצריך עבודה בפתיחת השקיות, ועבודה זה כסף. באותה אווזיה נהגו לתת את הלחם עם השקיות, האווזים ידעו לבד לפתוח את השקיות, ולמחרת התאיילנדי היה מגרף את השקיות, והכל היה נקי. גם לפינת החי של הקיבוץ. היתה המאפיה מקור לא אכזב למזון.

הדבר איננו סוד ופורסם גם בעיתונות - ראו כתבות בתחום

בגלל היכרות אישית עם הנושא - הינה כמה דברים שמר אנג'ל לא אמר.

א. אוכלוסית העניים היא צרכנית גדולה של לחם, ואם יקבלוהו ללא תשלום, הרי שהמאפיות יאבדו נתח שוק גדול.

ב. נכון בחלקו, שיש יחס מזלזל בחנויות ללחם המוחזר ויש להזכיר בנושא הזה את העובדה שברור להם שזה לא הולך לנזקקים. לוּ ידעו שזה הולך לנזקקים היה סיפור אחר.
שנית - יש הרבה סוגי לחם שארוז בשקית ונשמר היטב, ואף התאריך שלו הוא לכמה ימים. יש לחם כזה שחוזר למאפיות לפני שהתאריך נגמר.

לחם מקולקל - יש דרכים לדעת זאת (מראה, ריח וכו'). אילו הסיכון היה גבוה - הרי שגם מגדלי החיות לא היו רוצים את האוכל הזה. איש מהם אינו מעוניין בנזק.

 הגיוני שמנהל המאפיה יפחד מהמקרה אחד למליון שיכול לקרות, שבגללו הוא יתבע למשפט ויגרם לו נזק תדמיתי, למרות שפעל בהתנדבות ומתוך כוונות טובות.

ג. יש בעיה מנהלתית - צריך שהבנאדם שאחראי על ההחזרות הלחמים יסכים לעשות מיון, או מישהו שיפקח עליו, וצריך תאום בין גופים, כמו עם ארגון הצדקה שיגיע בזמן שנוח במאפיה, ולא מתי שנוח לו.

ד. צריך פיקוח לוודא שהלחם באמת הולך לנזקקים. הן מהבחינה הנזקקים באמת נזקקים, והן בכך שהלחם לא הולך למסחר רגיל אצל סוחרים שהשיגו אותו בחינם במסווה של עזרה לעניים, אך מוכרים אותו במחיר מלא, או מחיר מוזל ובכך מתחרים בסוחרים הגונים, וכבר היו דברים מעולם.
 

ה. ברור שלחם שיצא מחוץ למאפיות אינו יכול להיות תחת פיקוחן, הזמן שעובר מאז היצור לא עושה להן טוב. מדובר במזון שראוי למאכל, אך לא במיטבו, וללא פיקוח מספיק. הפחד מתביעות משפטיות או כתבות מבזות בעיתונות ברור, וללא חקיקה מתאימה שתגן על יצרני מזון שמוכנים לתרום מזון כזה, נראה שאפשרות כזו לא תהיה מעשית.

ו. לנוכח נתונים שמפורסמים על כך שישנם עמותות רבות שהעובדים נוטלים לעצמם סכומים כה גבוהים, ללא התחשבות בכך, שמה שהם לוקחים זה מ'הפה של עניים', או מתוך תרומות שיועדו לנזקקים ולשירות מטרות נעלות - קשה לתת בלב שלם לגופים כאלה, שלא לומר שיש פה גם הונאה ואחיזת עיניים.

כתבה חשובה בנושא מופיעה כשניה בין הכתבות בקישור - http://www.coorland.bravehost.com/lama_zorkim

כל העבודה עם שאריות היא רבה - להפריד שקיות, עלים לא יפים, גומיות, לשים לב שאין חבלים או כפפות בין בין פריטי המזון. האוכל מגיע מחנות לא ממויין, צריך להפריד אוכל שמתאים לארנבונים, עיזים, דורבן ושאר החיות. לא סתם בחקלאות רגילה לא לוקחים שאריות מהמכולת הקרובה, ואילו בפינות חי שהתבססו על עבודת כפיים של ילדים שהיו ללא תשלום - נשאר מנהג כזה, שפוחת עם השנים עם המגמה שפחות ופחות ילדים עובדים בפינות חי.

מיון וסידור האוכל (יש כאלה שחושבים שצריך לחתוך לחיות את האוכל. החיות עצמן לא בטוח חושבות ככה).
(בתמונה אדווה בר)

מה לעשות - זו לא תמיד עבודה אהובה על ילדים, במיוחד כשמדובר גם באוכל שחלקו לא-יפה עד רקוב. הראש של הילדים לפעמים במקום אחר.
(מצולמים: ניר לבנה (חולצה כחולה), ענת גת (חולצה שחורה), מיטל בן-דור (חולצה אפורה), רועי שירן )

עוד קשיים באופי כזה של עבודה: השאריות לא מחזיקות מעמד הרבה זמן, לכן צריך כל יום להביאן ולחלקן, אם מדובר בירקות ולחם. לשם כך צריך אמצעי תחבורה, אשר גוזל תקציב רב, וגם לא ידידותי לסביבה (אבל אם מדובר בנסיעה קצרה והרכב משמש למטרות נוספות, אז לא נורא). העבודה עם זה רוטינית, לא מעניינת במיוחד, אך כאשר יש סוגי אוכל רבים, קשה לסמוך על מחליפים ועל חדשים שידעו מה לתת למי, וכן שיבדקו היטב, כי אין אף שריד של שקית, חבל, גומי. עניין אחר - חלק מהדברים שמקבלים רקוב ומסריח והתעסקות עם זה לא נעימה; לפעמים להשגת דברים כאלה צריך "מנטליות של חיטוט בפח" - וזה גם דבר לא נעים במיוחד, ולא מקובל חברתית.

נסכם אם כן, שהסיבה העיקרית לפגיעה בטבע, אינה ניסויים בבעלי חיים, לא גני חיות, לא חקלאות, ולא כי פחות מדי אנשים צמחוניים או צורכים מזון אורגני. הסיבה העיקרית היא, כי יש הרבה בני אדם, אשר צורכים יותר מדי. עד לפני כמאתיים שנה היו רק חצי מיליארד בני אדם. היום יש מליארדים והמספר רק עולה. כל אחד צורך המון, במיוחד במערב, הצריכה לעומת פעם גדולה בהרבה, ולטבע נשאר מעט. רק מודעות בתחום, אשר תוביל לצימצום אמיתי בצריכה-צריחה, תגן באמת על הטבע. שימוש בשאריות יכול להיות חלק מהצימצום הזה, אם הוא גם בשאר התחומים. כלומר אם חוסכים במקום אחד מזה שיש אוכל חינם, ואך הכסף שנחסך קונים משהו אחר, שייצורו היה כרוך בהרס, אז לא עשינו שום דבר.

יפה עושים לא אחת בגני חיות ופינת חי: מתקינים ראי, ולידו כותבים בגדול: "האויב מספר אחד של הטבע". כשהמבקרים מתקרבים לראות מי זה - הם רואים את עצמם.

ובאינטרנט אפשר לעשות: אם קראתם את מה שכתוב כאן, ואתם לא מתכוונים לעשות עם זה כלום - לחצו כאן לראות איך אתם נראים.

עוד על הבעיה של צריכת-יתר אפשר לקרוא בעברית באתר: http://www.bdidut.com/consume/index.html

לא להגזים גם בהאכלה של חיות. פגיעה לחינם גם בחיה, וגם ביצורים שהיא אכלה (גם לאכול מזון חתולים מכופתיות, זה לאכול חיות, למעשה).

על הזנת חיות בשאריות

אפשרות אחת להזנה בשאריות - היא הסתייעות במומחים שמכינים תערובת שחלק משמעותי בה משאריות. כבר הבאנו את המאמר http://ambal.pro.co.il/beef/israfat.htm, שכדאי לקרוא בו את החלקים הרלוונטיים לנושא.

אשרות האחרת היא לאסוף לבד שאריות. כאן הבעיה מתחילה מחוסר מידע, ומהרגלים שלנו ושל החיות. לגבי ידע, יש כאן יותר בעיה, כי אוכל קנוי הוא בדרך כלל תערובת, שאמורה להיות מורכבת על ידי מומחים, אשר אמורים להיות בעלי הידע איך לעשות את זה נכון ולפי הפרסומות שלהם אמורה להיות התזונה המושלמת ("יש כאן בדיוק מה שבעל החיים צריך"). אבל כמובן שזה אשליה.

כל מי שמנוסה בהאכלת מגוון חיות במזון קנוי יודע, כי יש בעיות עימו מעבר למחירו. על כלבים וחתולים יש המון סיפורים, לא רק על זה שהם סרבו לאכול את האוכל הזה, כי אם גם הוא גרם להם להקאות, שילשולים, אלרגיות קשות, כלב ששנים אכל שאריות - כאשר החלו להאכיל אותו בכופתיות כלבים, הוא לא היה מסוגל לאכול יותר שאריות, ומקיא גם מקצת עצמות. יש חברות שנמצא ששמו חומרים ממכרים במזון שלהם, כדי שבעלי החיים יתמכרו רק לאוכל שלהם. רמאות מסוג אחר: בשר מקופסאות לכלבים, כמעט תמיד 80% מיים, וזה כתוב על הפחית עצמה. אבל המגדל שמתפתה לתדמית שעל האריזה חושב שזה בשר ממש.

הרבה צרות נוספות יש עם מה שכביכול אמור להיות "המזון המושלם". יש גם מקרים של תערובת שגרמה למוות חיות, בגלל מרכיבים שלה. למשל תערובת ארנבונים שבמרכיב התירס שבה התפתחה פטריה מסויימת. המגדל הרגיל לא עושה לזה בדיקות מקרוסקופיות, הארנבות שלו הרבה זמן אכלו מזה והכל היה בסדר, ויום אחד החלו למות. חברות המזון לא ימהרו להודות באשמתן. בחקלאות קרה שהיות תמותות המוניות מתערובת בעייתית.

אתר שמכיל קישורים לאתרים באנגלית שמספרים על זוועות המזון לכלבים כולל של חברות אשר נחשבות יוקרתיות: .http://www.geocities.com/wgsd_lover111/barf.htm; על הנושא בליווי תרגום של מספר מאמרים בעברית, ראו את המאמר "בגנות המזון המסחרי לכלבים ובכלל - כמזון יחיד"

הרבה פעמים תערובת מותאמת לצורכי משק חקלאי - למשל תערובת מטילות מתאימה לתרנגולות שמטילות 250 ביצים בשנה, ואורך חייהם כשנה. כאשר נותנים תערובת כזו לאפרוחים או לעופות בפינת חי שמטילים פחות, ואמורים לחיות יותר שנים (למשל פסיונים) נוצרות בעיות. כך שמבחינת בעיות - בשני המקרים: האכלה משאריות טובות ומאוכל קנוי כביכול טוב, יש יתרונו וחסרונות. המזון התעשייתי יוצר גם בורות: פעם כאשר היו שואלים ילד: "מה אוכל כלב", היה אומר "עצם" ואולי "בשר". היום נסו ותראו שילדים קטנים שיש להם כלב בבית, אפילו לא יודעים שכלב אוכל בשר.

עוד הבדל שעשוי להיות: לא אחת האכלה עם מזון קנוי, ביחס לשאריות מביא תוצאות חקלאיות רבות יותר. למשל, תנובת חלב גדולה יותר אצל צאן ובקר, גדילה מהירה יותר של חיות משק, תנובת ביצים גדולה יותר אצל עופות.

בארצות הברית נעשה פעם מחקר על גידול פרות חולבות, אשר אוכלות במרעה טבעי, לעומת כאלה שנמצאות ברפת. נמצא במחקר, כי למרות שלפרות במרעה רוב האוכל בחינם, ולפרות ברפת כל האוכל קנוי, למגדל משתלם יותר לגדל פרות לחלב ברפת. שימו לב שגם בארץ הפרות שבמרעה מיועדת לבשר, לא לחלב. המחקר בדק את ההוצאות ואת ההכנסות ומצא, כי מצד אחד יש לפרות במרעה פחות חלב, לכן פחות הכנסות ממנו, ובצד השני משלמים יותר ביטוח. אם קורה משהו לפרה בשטח - הניסיון מראה שרוב הבוקרים יעדיפו לא לשלם הוצאות חילוץ שהן יקרות וכך הפרה הולכת לאיבוד, העבודה על ריכוז הבקר הקמת גדרה, גנבות וטריפות... ושאר הנתונים מראים שזה לא משתלם. אבל כסף זה לא הכל. כאוהבי חיות וטבע נוסיף שעדר בקר במרעה טבעי - משתלט לחיות אחרות ולצמחים אחרים על סביבתן הטבעית, והופך אותה בעצם ל"לא טבע".

בעיה אחרת היא הרגלי החיות. נדגיש: כל שינוי תזונתי צריך להיות איטי ובהדרגה. כמה דוגמאות נפוצות: כלב שלא רגיל לאכול עצמות ופתאום מקבל שקית גדולה, מלאה עצמות - בסכנה ממשית. ארנבונים (במיוחד אלו שאינם מזן הבר), אשר אכלו תמיד רק תערובת יבשה וחציר ומקבלים פתאום הרבה ירק, לאחר תקופה של כמהשבועות מקבלים הרבה פעמים מחלה, אשר סימניה רטיבות על יד הפה. בלי טיפול אנטיביוטי מהיר הם מתים ממנה.

כבשים ועיזים, אשר לא מורגלות לאכול לחם - אין להם אנזימים לפירוקו, כתוצאה מכך מתפתחים אצלם הרבה גזים שלוחצים על הסרעפת והם מתים בחנק ללא טיפול רפואי מתאים. זו בעיה, אשר רבים נתקלו בה, גם ותיקים יחסית בתחום, שפתאום קיבלו בחינם הרבה לחם, ואחרי כמה שעות היו להם רבה מתים בדיר. אסור לתת יותר משתי פרוסות בהתחלה. עדר שכבר רגיל, אפשר לתת לו ללא הגבלה מהבחינה הזו (רק לשים לב אם מכניסים פרט חדש). עגלה שאכלה ברפת חציר ותערובת, תקבל שלשול חזק אם תאכל דשא. ראו הוזהרתם !!!

* פה ושם האדם פיתח כל מיני זנים רגישים במיוחד, רחוקים מהצורה הטבעית שלהם. יתכנו איתם בעיות. אבל למה להתעסק איתם דווקא, ולעודד זנים כאלה ? עדיף לעודד זנים חזקים.

בעיה נוספת - האוכל שאנו מקבלים כשאריות ממויין לפני כן מחוץ לפינת חי, ולפעמים אגב כך יש בעיות, בפינת חי לא מודעים להם. לדוגמה אוכל שעטוף בגומיות, ובמיוחד שקיות ניילון שעם האוכל. כפפות וחבלים עשויים להיאכל על ידי בעלי החיים, ולגרום למוות. לחדשים בתחום אולי לא נראה הגיוני שהם יהיו עם האוכל, אבל לעובד המטבח שקילף מלפפונים מרכז את הקליפות בארגז נפרד בשבילנו - בשבילו זה זבל, בסוף עבודתו ישים שם את הכפפות החד פעמיות שלו וחבלים שהיו שם בתוך ארגז השאריות.

התמונה למעלה לא נעימה, אך חייבם לדעת להיזהר. הינה סיפורה: תיש בפינת החי, אשר בה האכילו בשאריות מזון מת. מאחר ולא זורקים בשר, החליטו לבשלו לטורפים בסיר גדול. פתחו את ביטנו כדי שיתבשל טוב פנים ומצאו בה הרבה כפפות (שימו לב בתמונה זה בעיקר כפפות חד פעמיות, והחלק הגדול כרוך בחבל). התיש בלע את הכל במשך כמה חודשים.

בגני חיות אותה בעייתיות באה הרבה פעמים לידי ביטוי בגלל שקיות, פחיות ומה לא, שמבקרים זורקים לחיות. לא אחת רואים בגני חיות תצוגה של שלדי החיות הדבר שהם אכלו שהרג אותם, כדי שהמבקרים יהיו מודעים.

אסור שדברים כאלה יהיו בסביבת בעלי חיים. בעל חיים אשר נולד לתוך זה, יודע כך או אחרת לא לגעת בזה, גם כאשר זה בסביבתו. בפינת חי של משמר השרון, לא היה בעיות כאלה עם חיות בנות המקום. אבל חיות בוגרות חדשות שהובאו - איתם היו לא אחת בעיות.

כאשר תיש או כבש כבר בלעו שקיות, אין סימנים וודאיים שלפיהם אפשר לדעת שיש בעיה כזו בתנאי שדה, גם בבדיקה של ווטרינר. הדברים הללו יכולים להיאסף לביטנו בזמן ממושך. צריך לקחת אותו צילום רנטגן, ואם זה אכן זה, ניתוח יקר, ויתכן שהסימנים המחשידים עצירות שאינה קשורה בבליעת עצמים בלתי מתעכלים.

לפני סיום הסעיף: תגובות רבות הגיעו מאנשים התיחסו רק לאיך העזתי להמליץ לתת לכלב עצמות או שאריות בכלל. הרי זה נגד מה שרוב הווטרינרים אומרים. אז ראשית - מותר לתת תוך הגבלות. ויש גם גורמים מקצועיים שממליצים על זה. הינה שני מאמרים בעברית. ויש גם הרבה באנגלית

http://www.mypet.co.il/mypet/articles/articles.asp?id=13&category=1

http://www.veterinarit.co.il/barf.html - נכתב על ידי ווטרינרית.

נכתב על ידי ווטרינר ד"ר עופר שביט. בכתובת: http://www.petnet.co.il/panel/index.asp?soc=&fid=&page=19, ראו את התשובה לשאלה שמתחילה ב: "שלום.אימצתי בצער בעלי חיים לברדור בן 4"

נכתב על ידי ווטרינר ד"ר עופר שביט. בכתובת: באתר: www.petnet.co.il במדור השאלות לווטרינרים, ראו את התשובה לשאלה שמתחילה ב: "שלום.אימצתי בצער בעלי חיים לברדור בן 4" - שאלה מה05/09/2002 (אי אפשר לכתוב כאן כתובת אינטרנט מדוייקת, כי הכתובות שם משתנות, כי כל הזמן נוספות שאלות ותשובות, אז תחפשו לפי התאריך)

והתשובה: "...עצמות שמחוררות את המעיים הן אירוע נדיר ביותר. שאינו סיבה בעיני לא לתת לכלב להתענג על עצמות.
אני יודע שיש רופאים רבים החולקים עלי הנקודה זאת.
המלצתי : למעט גורים (שאינם לועסים כלל כי אם שואבים ) אפשר לתת עצמות מבושלות או לא , במידה. החשש האמיתי הוא עצירות יום אחרי שבכלב אכל את המנגל של שבת.

בברכה, ד"ר עופר שביט
מרפאת אהבת החי
שיכון דן , תל אביב."

והינה גם כאן: שוב: תשובה לשאלה מ03/10) : "מאז ומעולם אני טוען שמותר הכלב מהאדם.
לכלב יש שכבת שרירים נוספת בדופן הקיבה שמטרתה אחת היא. עצמות הן חלק טבעי של תזונת הכלב או קרובי משפחתו הטורפים בטבע.
מעבר לכך מנסיוני הדל(15 שנים וטרינר ועוד 30 שנה בסביבת כלבים
בעיות של עצמות הן נדירות ביותר ואינן מצדיקות את האיסור על אכילתן.
מה כן ; גורים לא : הם לא לועסים כי אם בולעים עצמות שלמות שעלולות לגרום בעיות.
גם לא לתת את כל עצמות המנגל של שבת משום שלמחרת לכלב תהיה עצירות נוראית (אספו בשקית במקרר ותנו עצם כל יום.)
כירסום עצמות הוא תענוג כלבי מובהק, מרגיע , משחרר לחצים , טבעי ומענג.- אל תקחו להם אותו (מספיק אנו גורמים עוול במזון המעובד שאנו נותנים להם.
בברכה, ד"ר עופר שביט
מרפאת אהבת החי
שיכון דן , תל אביב. "

גם ד"ר רפי קישון כתב שבאופן כללי מותר לתת עצמות. (הקישור לא שמור) - מאוחר יותר מנהל פורום חיות מחמד בתפוז בירר את הענין איתו טלפונית וכך הוא כתב ב08/10/2002 בפורום בכתובת: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=16&msgid=7975679, הינה הדברים:

שלום לכולם.
כדי לשים סוף לויכוח, הרמתי טלפון לדוקטור קישון, ושוחחנו ארוכות.

להלן הממצאים:

דוקטור קישון אומר כך: הכלבים היו פה לפנינו, הרבה לפנינו - והם אכלו עצמות. אם הם אכלו אז עצמות, אין מניעה שהם יאכלו אותם גם כעת.
הוא לא ממליץ לתת עצמות עוף ורגליים , למשל כאלה שעברו בישול בגריל, מכיוון שעצמות אלה נשברות והן חדות ומסוכנות.

לעומת זאת, עצם אגן ועצם חזה, מומלצות ואין איתן בעיה.

מה עוד?
כשחוזרים מהדודה אחרי סוף שבוע עם 2 ק"ג עצמות , לא לתת הכל לכלב, אלא בכמויות קטנות. מה שנשאר, אפשר להקפיא ולתת לו למחרת.

לסיכום : עצמות עוף - כנפיים ורגליים - מסוכן. כל השאר לא מסוכן.


בברכה, זיו.

מאוחר יותר הופיע ד"ר רפי קישון בפורום כאורח, והתיחס לשאלת העצמות (אפשר לראות בכתובת  http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=16&msgid=8752769)

הינה הדברים:

עוד מרפי קישון אפשר לקרוא במאמר שכתב בשם "אמונות טפלות ביחס לכלבים וחתולים" - בכתובת : http://www.dogedog.co.il/aricles/kishonmyth.html

הינה ציטוט חלקי (כדאי לקרוא הכל וכן את כל המאמר לגבי עוד אמונות): "עצמות הם מקור טבעי ובריא למינרלים חשובים וכן מקור לשעשוע ושמירה על נקיון השיניים. אבל חשוב מאוד להקפיד על כמה כללים... גם חתולים ישמחו לכרסם מעט עצמות ואפילו תוכים".

* אין מספיק שאריות ? ראו למשל בכתבה : היום ה-3 לשביתה: הר של עופות צמח בתל אביב: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2181153,00.html. ושימו לב כי במקרה הזה זה בשר שלא מטובל. והעצמות לא מבושלות - מה שנחשב דווקא יותר משובח משאריות אחרי בישול לאדם.

אבל הנקודה המרכזית אינה עצמות כן או לא, אלא האכלה בשאריות באופן כללי. משותף לכל אותם מגיבים, שאף אחד מהם לא התיחס לבעיה המוסרית בהאכלה מחיות אחרות מסויימים- אז תתנו כדורי . אם ענין העצמות זה הדבר היחיד שלא נראה לאנשים סידןמאכיל את כלבי . אבל מה עם שאר הדברים: אף אחד לא פתח את מכתבו במילים כמו, נכון שיש בעיה שכאשר אני בכופתיות אני שותף לגידול חיות במחנות ריכוז לחיות ולהריגתםשאריות. עם זאת , למרות שאני יכול לצמצם את זה אם אתן שקלתי בכובד ראש את הדברים, ו....

אם באמת היה כמו שנדמה שמהפרסומות, שפשוט באים לחנות, קונים אוכל נקי מרבב, אז לא היתה בעיה, אבל כולם יודעים שמאחורי זה קיימת תעשיית בשר מפלצתית, או אפילו יותר גרוע מחיות, כי חיות טרף תופסות חיות והורגות מיד, בעוד שתעשיות הבשר קודם מגדלות אותם בתנאים של סבל כל החיים, ובסוף גם שוחטת.

"תעשיית המזון המפלצתית" - בתמונה ילדים בחנות דגים שבה מכינים את הדגים על המקום, אחרי שנכנסו לאיזור העבודה, וראו מה שעושים שם (תמונה לא מבויימת) .

עוד תגובה שלפעמים באה, מדבר על כך שאנו חלק משרשרת המזון, כאילו זה כמו בטבע, שחיות מסתובבות חופשי בהנאה באחו, חלק ניצודות, וחלק שורדים ונהנים. אפשר לקרוא למה הטיעון הזה לא נכון באתר: http://www.anonymous.org.il/sharsheretmazon.htm

וחלק אחר שהגיב, לא התיחס כלל לענין המוסרית ונתן עצות למינהם בסגנון של "לא לתת אוכל מגני אירועים חדרי אוכל", לא לתת אוכל מתובל... ותגובות בסגנון שמהם עשוי לעלות שכמעט כל דבר זה מסוכן מאוד - דבר שאינו במציאות עבור כלבים רבים. נראה היה שזו תגובה - שמי שמוצא את עצמו בקונפליקט עם אמת שהוא לא יכול להתמודד איתה, ואז במקום להראות חלש הוא מתחיל לתת עצות למי שלא ביקש, ודווקא למי שיש כלבים בריאים מאוד, הוא נותן עצות לגידול.

היה גם מי שהתחכם ואמר שאם אומרים לילדים לשמור שאריות לחיות, אז בכוונה הם יקחו יותר אוכל כדי שיהיה לחיות.... בכל מקרה חשוב, לראות את הנקודה המרכזית, התנהגות מוסרית יותר לחיות, ושמירה על כדורי הארץ גם לדורות הבאים, שיכול להיעשות אם נשתמש יותר נכון בשאריות. ואנא לא להיתפס למשפט זה או אוחר ובכך לבטל את הכל, כולל מעשינו מעוררי הפלצות לחיות אחרות, בזה שאנו מממנים את התאגידים שעוסקים בכך.

דגשים על סוגי מזון ובעלי חיים ספציפיים

אוכל רקוב ומעופש ממש - מקומו באשפה. אם הוא קצת רקוב, תרנגולות באלדי, פניניות, וכמובן החזיר יאכלוהו בשימחה.

לחם - ליונקים עדיף לתת אחרי שיובש בשמש, ונהיה קשה. למכרסמים זה חשוב במיוחד למניעת גדילה מיותרת של השיניים. עופות מעדיפים לחם רטוב. תוכים מעדיפים לחם רך, כלומר לחם טרי יחסית - למשל החלק הרך מכיכר לחם של אתמול. לחם רטוב מחמיץ עם הזמן, לכן עדיף לתת כמות קטנה פעמיים ביום. להיזהר על עופות רגישים יותר. אצל רוב העופות האכלה בלחם תוריד משמעותית את כמות ההטלה, עד כדי הפסקתה לחלוטין. פחות רגישים ברברים ברווזי בית ואווזים, שאם יש להם תוספת עשב או ירק יכולים להאריך ימים באושר ולהתרבות כך היטב. ציפורי אהבה ותוכונים גם פחות רגישים (אבל לא להאכיל תוכים רק בלחם). כמו כן האכלה רבה בלחם אצל עופות מצריכה תוספת ירק כמקור לוויטמינים ולמינרלים.

יותר מדי שאריות של ירקות שמתאימים לאדם - חסר בהם סיבים תזונתיים לבהמות - הסיבים חשובים להם לעיכול. מקורות עם סיבים זה חציר, עשב, חרובים. לא כל סוג של עשב יש בו את כל יסודות המזון הנדרשים לחיות, ולכן חשוב הגיוון. לדוגמה, שילוב טוב לעיזים ולכבשים הוא ירק קצור כמו דשא רגיל (יש בו הרבה סיבים), יחד עם ירקות מטבח (עגבניות, מלפפונים, עלי כרובית וכו'), ולחם. אם מאכילים אותם ככה, אין צורך להוסיף תוספות מסחריות כמו תערובות או חציר.
למרות ההמלצה הזו, ראינו שגם בלי תוספת סיבים הצאן הסתדר רק עם אוכל מהמטבח ועם לחם.

ארנבונים - אם זה מהסוג היותר קרוב לבר (פרווה קצרה, לא מעורב עם ה"גיזעיים"), הם יכולים להסתפק בירק ובלחם יבש. בסוגים האחרים יש להם רגישות ליותר מדי ירק רטוב, רגישות אשר באה לידי ביטוי במחלה עם סימני רטיבות ליד הפה. אם המחלה כבר התחילה, הטיפול צריך להיות באנטיביוטיקה כמו פן-סטרפ, פניצילין, אוקסיטטרציקלין (שלושתם טובים). בלי טיפול הם ימותו, וגם בהתחלת טיפול מאוחרת הם ימותו. המחלה לא מדבקת לבני אדם, לא לפחד. בדרך כלל אחרי שארנבונים חולים פעם אחת ומבריאים, הם אינם חולים עוד, ואפשר בהדרגה להגביר את כמות הירק. גם לגורי ארנבונים כאלה, לאחר הגמילה מחלב יש סיכוי טוב לקבל את המחלה הזו, אם הם מקבלים יותר מדי ירק.

שרקנים - לשים לב, שלא יהיה להם חוסר בוויטמין סי. חוסר כזה יכול להיות גם אם הם אוכלים הרבה ירקות. לא בכל הירקות יש מספיק ווטמין סי בשבילם. סימנים של חוסר כזה, הם תלישת שיער מאחור, רגליים אחוריות שמתעקמות ומוות בסוף (להבדיל מתלישת שיער מאחורה אצל זכרים, כשיש יותר מדי זכרים. אז סביר שמדובר תוקפנות של אחד כלפי השני). אוכל שיש בו הרבה וויטמין סי: קלמנטינות, תפוזים (לחתוך להם לחצאים או לרבעים), פילפל וברוקולי (לא צריך לחתוך).

אוכלי בשר - יכולים לאכול את בשרם של חיות שמתו לנו (לא מהרעלה), או שיש מקורות נוספים לכך, למשל בכל לול גדול (לא של פינת החי) יש בממוצע תמותה יומית של מספר עופות, גם בלהקה שנחשבת בריאה. כמובן, הבשר צריך להיות טרי. למשל, בעוף הבטן צריכה להיות וורודה. כשהיא כבר שחור/ירוקה זה לא טוב. לבשל ולהרתיח לפני, על מנת למנוע העברת מחלות (פה ושם מוצאים ווטרינר, או מומחה זה או אחר שיגיד לא לבשל). חותכים באזור הבטן שיתבשל גם בפנים, וכדאי להוסיף קצת פטרוזליה ותוספות טעימות אחרות. זה גם כשר וגם מצווה - טרפה בשדה לא תאכלו - לכלב תשליחון - כתוב איפשהו בתורה. הדתיים שכחו את המצווה הזאת עם הזמן, בעודם מקפידים בצורה פנאטית על כללי כשרות אחרים. בדף הקישורים תוכלו למצוא עוד מידע על האכלת כלבים באוכל טבעי.

בתמונה: מכולת קירור באחד בכניסה לאחד הגנים הזואולוגים בארץ. העובדים מספרים שזה המקום הכי מפחיד בגן (גופות של כל מיני דברים להאכלה).

האכלה בביצים - בלולים לביצי-מאכל או ביצים להדגרה, יש להם תמיד ביצים שבורות, או פסולות למשלוח (גדולות מדי או קטנות מדי). כאשר מדובר בלול גדול עם הספק של אלפי ביצים ביום, גם פסילה של פחות מאחוז אחד זה הרבה לפינת חי, וזה טוב לטורפים ולעופות ולאוכלי כל. אצלנו בקיבוץ נתנו בכמויות גדולות ביצים מהסוג הזה גם לתאיילנדים שאכלו מזה ועובדה שלא נפגעו.

לעופות לא לתת ביצים חיות שבורות, גם בגלל חשש מה מסלמונלה, וגם בגלל שכך עופות יכולים ללמוד לפצח את הביצים שלהם עצמם. אחרי בישול ושבירה של הביצים הם לא מקשרים בין אכילת ביצים כזו, לביצים שלהם. את הביצים המבושלות ניתן לתת עם הקליפה, שהיא מקור טוב לסידן. קצת לשבור, שיהיה להם קל לפתוח. תרנגולות וברווזים יאכלו מביצים אחוז יותר גדול במנה לעומת תוכים.

גם לשאר החיות מומלץ לבשל, למניעת העברת מחלות כמו סלמונלה. יש ווטרינרים שאמרו שביצה לא מבושלת עושה בעיות עיכול לכלב ומונעת ספיגה של וויטמין כלשהו.

אפרוחים ממדגרה - סיפור עצוב וידוע: המוני אפרוחים נפסלים לגידול בחקלאות, לעתים בגלל פגמים, ובעיקר בלולים של מטילות, אין צורך בזכרים והם הולכים להשמדה. המדגרות מוכנות בדרך כלל לתת אפרוחים אלה בחינם. עם כבר לתת בשר לטורפים, אז עדיף מי שממילא ימות או מת, לעומת לשלם למישהו שיגדל חיה בסבל, ויהרוג אותה במיוחד כדי שנקנה אותה בצורת כופתיות כלבים. מה גם שלא כולם אוכלים כופתיות, למשל, עופות דורסים, נחשים.

דגים - לא מתאימים לכל הטורפים, אך יש כאלה שזה אפילו מזונם העיקרי.

בתמונה - הוצאת דגים ומיוּנם. הדגים נאספים ברשת ומועלים דרך הצינור החום שבצד ימין למתקן מיון, שהם העובדים ממינים אותם לפי גודל.

 הדגים הקטנים הם מ"הטלת פרא" - בזמן שדור ההורים גדל, הוא גם מטיל ביצים ובוקעים צאצאים. לדגים הקטנים אין שוק, והם פשוט נזרקים למותם בגסיסה איטית מחוץ למיים. בתמונה רואים שמיכל תפוזים מולא בדגים כאלה עד תום, והשאר מושלכים על הרצפה מחוסר מקום. העבודה בעיצומה - יש עוד דגים. כמה טון יש שם ?

דגים כאלה יכולים להימסר לצורך האכלת חיות. גני חיות יודעים זאת ומקבלים אותם בחינם, אך כנראה יש יותר דגים ממה שהם צריכים.

בתקופת הצנע קנו רק דגים קטנים ולפי תלוש. היום אין מי שיקח אפילו בחינם לחיות. לפני כשני עשורים הדרישה בשוק היתה בעיקר לדגים בגודל 400 גר'. בחברת השפע של היום לדג שמשקלו פחות מקילו אין שוק.

למה לא נותנים לדור הצעיר של הדגים מהטלת הפרא לגדול ? - מסתבר שזה לא משתלם. בעידן של "חקלאות היי-טק", אם קונים דגים מחברות שמתמחות בריבויים מהכלאת זנים שונים (למשל קרפיון יאור עם קרפיון ירדן) וזה יתן גידול מהיר וחסכוני בכ10% לעומת גידול הדור המקומי. יתר על כן, גידול דור חדש שיוולד מהטלת פרא יהיה עוד פחות טוב מקודמו גם בכ10%, וכך ימשיך ויהיה גרוע מדור לדור.גם עבודת המיון היא רבה (זמן זה כסף), יש כמה דרכים לצמצם הטלת פרא, ובסופו של דבר כל התהליך מבחינה כלכלית אינו מצדיק את המשך גידול בני המקום.

קציר - עם מגל, חרמש או סכין. מבין הצמחים המצויים - הרעילים העיקריים הם הרדופים, ענבי שועל, וטבציה (צמח עם פרחים צהובים, מזכירים חרצית, ונראה צמח תרבותי יותר). עיזים פחות רגישות לבעיות כאלה לעומת כבשים. עיזים גם יאכלו בהנאה רבה צמחים קוצניים כמו דרדר. הן בנויות לאכול את זה. גם ענפים של עצים יאהבו ויאכלו חלק מקליפת העץ: עצי פרי, אקליפטוס אורן, עלי עץ תות ועוד. רוב החיות יודעות להבדיל לבד מה טוב להן ומה לא, אך כבר קרו תקלות.

דשא רגיל שנקצר עם מכסחת דשא (מה שממילא קוצרים במדשאות רגילות על מנת שלא יהיה גבוה מדי). במיוחד קל לאסוף כאשר קצרו עשב גבוה, או כאשר יש במכונה מיכל שאוסף את העשב הקצור, או כמובן, כאשר מישהו אחר ממילא מגרף ואוסף את זה.
* ניתן ליבש (לשים שכבה דקה בשמש, לפעמים יש צורך להפוך כל כמה שעות) ולהשתמש בזה כמזון כמה ימים וכן כרֶפֶּד לחיות.
* גם תרנגולות ופניניות אוהבות את זה. אפשר לשים להם הרבה, ומה שהם לא גומרות נשאר כרפד.

חרובים - עצי חרוב יש בהרבה מקומות, ואיש לא עושה דבר עם פירותיהם. החרובים טובים לעיזים למשל. אפשר לאסוף.

זיתים - גם אותם יש בהרבה מקומות ולא עושים איתם דבר. הזיתים לא מתאימים במיוחד לחיות. יותר נהוג לאסוף אותם עם הילדים ולמכור אותם לבני אדם, ולעזור כך במימון פינת החי. הזיתים כך גם יוצאים יותר טעימים מהתעשייתים, שכן בתעשייה משתשמשים על פי רוב בסודה קאוסטית להוציא מהזיתים את המרירות, בעוד שבדרך הביתית משרים אותם במיים כמה ימים, וכל פעם מחליפים את המיים, וההבדל בטעם גדול.

חמור - אפשר לקשור בחוץ במרעה, וזה יכול להספיק לו (אבל לא רק דשא). כדאי בכל זאת להוסיף קצת לחם או תערובת. לסוס ולפרה, כדאי עוד יותר לתת תוספת תערובת ו/או לחם.

דגים חסונים כמו סיפנים, מולים, גופים בבריכה גדולה שיש בה אצות יכולים להסתפק בקמח או לחם. לא לשכוח שמיים, אשר מרוקנים מדי פעם מבריכות דגים וברווזים, יכולים להיות טובים להשקיה (לא ברכת ברווזים שמלוכלכת מאוד מאוד, זה עשוי לצרוב את הצמחים).

זבל והרפד שמוציאים מהחיות - אחרי שעמד זמן ממושך, וגם אפשר לשתול בו ישירות צמחים. שימו לב, לא מדובר על זבל טרי, שעשוי גם להיות מסריח וגם לשרוף את הצמחים, אלא ברפד מעורבב עם זבל - מחיות שהיו על מצע רפד ועליו עשו את הזבל, וגם זה אחרי תקופה זמן מהניקיון (חצי שנה ואף שנה), כאשר אין כבר ריח. זה כבר יהיה מצע טוב לצמחים. ככה יש מיחזור מלא.

בסביבה גדולה ופתוחה - אוכל מהטבע - פינת חי שבה שטח גדול, מושכת לטוב ולרע גם חיות אחרות שבאות למקורות האוכל, המיים ועוד. לפעמים מדובר במזיקים, ולפעמים הם מזון לחלק מהחיות, דוגמת תרנגולות שאוכלות רימות, או ברווזים שתופסים חלק מהחרקים באוויר בסביביתם.

מיים מהברכות של החיות, ומכלי המיים לאחר נקיון: למען חיסכון במיים ודישון טבעי אפשר להשתמש במי ברכות של בעלי חיים להשקיה. במיים חומרים נוספים שעשויים לעשות סתימות בממטרות וטפטפות. זה מתאים עם צינור עבה או עם סינון מתאים של המיים. את המיים שמחלפים גם אפשר לשמור, וגם את המיים מהשטיפות. דוגמה: המיים במקום לזרום לביוב זורמים מהכיור לדלי גדול למטה, וכל פעם שהוא מתמלא משקים איתו: דשא, צמחים, מה שקרוב.

מאמרים נוספים בתחום

מאמר זה הינו חלק ממאמר שלם יותר: תפיסות מוטעות לגבי צמחונות, זכויות בעלי חיים ויחס חיובי לחיות

מאמרים קצרים בנושא:

יש הבדל בין אדם לחיה - בוחן מציאות פשוט

מזון אורגאני ודרכים נוספות ליצור תדמית מזוייפת של חיות ללא סבל ושל אי-פגיעה בסביבה

חשבונות מסולפים אשר מציגים כדי להצדיק צמחונות

האם רק בתעשיית הבשר נגרם לחיות סבל בלתי הכרחי ובתעשיית המזון הצמחי לא ?

מיתוס הצמחונות כבריאה יותר

האם באמת כל החיות במשקים המתועשים כל כך סובלות  - או שמדובר בעוד מיתוס ?

אתרי הסתה לצמחונות - אתר אנונימוס בעלי חיים ודומיו - מהם בעיותיו

"בטח שנאצים" - על האבסורד בדעה שמגדלי בעלי חיים לבשר משולים לנאצים

קישורים ומובאות מן הכתובים על השטות בצמחונות, ועל סילופים כלפי בעלי חיים

אם קירות המשחטות היו שקופים - לא כולם היו צמחוניים

האכלת חיות בשאריות ממוצרים שנוצרו למען האדם

חלב, בשר ובריאות

ולסיום...

בדיחות ואמרות

לא רוצה ג'אנק-פוד (אתר על הבעיתיות של מקדונלד'ס -כאן)

לתגובות ופניות ניתן לכתובת ל:
pinat_hay@hotmail.com

חזרה לדף  הראשי

שניצל עוף או שניצל סויה ? מי מזיק יותר לסביבה ?   בהרבה מקרים דווקא השניצל סויה !   וגם חלב סויה מזיק יותר לסביבה מחלב פרה   מחקר חדש: הדיילי מייל נתן לו את הכותרת: "איך צמחונות גורמת יותר נזק לסביבה מאכילת בשר", והטיימס: "טופו יכול להזיק לסביבה יותר מאשר בשר, כך מצא מחקר של WWF"

המלצה על ספר "הגנת מעברות פתיים" ספר ישן וטוב, ואקטואלי עד היום לפרטים - ספר מומלץ, המלצות ספרים - הגנת מעברות פתיים