לדברים הגדולים בשמירה על איכות הסביבה אין מי שידאג

הטבע אין מי שידאג
איך לדאוג ברמה הגלובלית לטבע ולאיכות הסביבה

זה פשוט: בנושאי שמירת כדור הארץ, שמירת טבע, - לעניינים הגדולים אין מי שדואג.

ואלה שדואגים לדברים הקטנים, לפעמים יותר מזיקים מאשר מועילים, ומסטים את תשומת הלב הציבורית מהעיקר.

דוגמה בולטת הם האגודות לכלבים חסרי ביית. הם אני חושב הגוף ההתנדבותי שעושה הכי הרבה פעילות חינוכית בבתי ספר, וביחד עם ארגוני זכויות על חיות עושים הכי הרבה רעש בציבור.
(איפה בעיית זיהום האוויר ומי התהום, איפה הרס הטבע והשאר...)
הם מתעסקים הרבה בפעיליות סנסציוניות כמו באיזה קרבות תרנגולים בעיירה נידחת, או איזה עבריין שהתעלל בכלב שלו, וכמובן בכלב חסר בית, ולא שמים לב שהרבה מהפעילות שלהם בכלל מזיקה לחיות !: - איך הם מאכילים את הכלבים שהם מצילים ? - בחיות אחרות שהכלבים ניזונים מבשרם, תוך תשלומים גבוהים לתעשיית הבשר המפלצתית. אז מה פה הדבר הגדול - אם מצילים חיה אחת, על חשבון הרג של המוני חיות אחרות, ותשלום שזה ימשך ?. ושלא לדבר על זה שגידול החיות הזה למען הכלבים שהם מחזיקים במכלאות, יוצר בעיות אקולוגיות. ביקרתי פעם בעמותה שהמנהלת הראתה לי שם דיר עיזים, והתגאתה באוזני שכולם הוצלו משחיטה, בלי לשים לב שבאותה עת היא קונה כופתיות בשר מחיות אחרות שהיא מממנת את שחיטתם.
וזה בזמן שיש פיתרון גם להחזיק כלבים וגם להאכיל אותם כמו שהאכילו אותם אלפי שנים בשאריות... אבל טיפה חשיבה בכיוון הזה אין, ונדמה להם שהם צדיקים.

ודבר נוסף, שהוא רק מענין, זה כבר לא ביקרות עליהם, כי יש בעיה אמיתית של התפוצצות אוכלוסין של כלבים, אבל מענין:
- אותם אלה שהכי אוהבים כלבים - יש פרדוקס שהם אלה שממיתים הכי הרבה כלבים.

ומי דואג לעניינים הגדולים ?
מי האיש שבחייו מהווה דוגמה אישית לכך, ופועל למען כך באופן ציבורי ?

דומה, כי עיסוק בדברים הקטנים, הוא מתוך מודעות למפלצתיות שבנו, ולהרס שאנו גורמים, ואז אנו עושים משהו קטנטן כדי לשפר את הדימוי העצמי שלנו.
בדומה לנאצים שבמקביל לכך שעשו מעשים מפלצתיים ואכזריים - עשו פה ושם מעשה קטן "אציל" כמו שמירה על חיות, או צימחונות כשהדוגמה הבולטת זה שהיטלר היה צימחוני, ודיבר על "חינוך" ועל "הפיכת העולם ליפה יותר", וגם היה בצעירותו "צייר רעב".
"מה אתם רוצים ממני, אני בכלל צימחוני", אמר הנאצי...

- "איזהו העשיר - השמח בחלקו".
- "לעבוד פחות, לקנות פחות, לחיות יותר".
- מרבה נכסים, מרבה דאגה.

חינוך להסתפקות חומרית במועט מרצון
או מה שקוראים "פשטות מרצון" - איך ?

שינוי המדיניות החקלאית - למדיניות אקולוגית דוגמה - בארה"ב מסבסדים את גידול התירס. הממשלה משלמת לחקלאים סובסדיות בגובה מיליארדים של דולרים בעבור סבסוד תירס. התוצאה מגדלים יותר תירס, וצריך למצוא למי למכור. אפשרות שעלתה היא למכור לבהמות. במקביל בהמות שעד כה גדלו בתנאים יותר אקולוגים - במרעה שבו הם גם אכלו גם זיבלו, גם הפיצו את זרעי הצמחים, וגם היתה להם רווחה טובה יותר, עכשיו במפתמות. למה ? כי משתלם לחקלאים לתת להם כמזון תירס. המחיר שלו גם מאוד זול, הרי הוא מסובסד. מה השלב הבא ?
מפנים בהמות משדות המרעה למפטמות סגורות, ועכשיו יש עוד מקום לזרוע תירס, ולתירס הזה צריך עכשיו למצוא שוב קונים. מה עושים ? - מוכרים אותו לבהמות, מחיר הבהמות יורד, כי יש להם מזון זול ומסובסד. המחיר יורד, הביקוש לבשר עולה, ואפשר לזרועה עוד תירס....

הסיפור הוא לאו דווקא שבשביל חיות צריך יותר שטחים, אלא הפוך. השתלטו על שטחים, ועכשיו צריך למצוא למי למכור את התוצרת מהשטח.

ולפתרון - במקום לסבסד דבר כמו בדוגמה של התירס, שיסבסדו דברים אקולוגים. יגדירו מה זה גידול אקולוגי, ויסבסדו אותו. הביקוש למוצרים האלה היה יעלה שכן מחירם יפחת, והתדמית תעלה, הציבור יקנה, וכך יכנסו לתחום עוד מיליארדים שיעודדו את המשך הגידול האקולוגי.... זו גם מדיניות שמשפיעה על צריכה, וגם פתרון.

- איסור אשליות ושקרים בפרסומות ! רוב הפרסומות היום מציגים דברים שאין במציאות. הרבה בעזרת טכנולוגיה. נותנים למשל רושם שמוצר תעשייתי לגמרי הוא ביתי (אסור) או שכדאי לקנות מוצר בגלל שרואים לדוגמנית כמעט את כל הציצי (אסור), להמציא סיסמאות שאין בהם אמת, ושהם מוכרות אשליות, כמו "קוקה-קולה טעם החיים" (אסור) - אסור לעשות דברים כאלה. הן גם נוטעות חלומות שווא בלב האנשים (למשל, שאם נעשן את הסיגריה הזו, או נשטה את הבירה שבפרסומת יהיו לנו חברים ובחורות יפות וצעירות יתחילו איתנו).

הכוונה פה לעשות את ההגבלה בפרסומות מול התאגידים, ולאו דווקא מול מוכר בשוק שצועק "רק היום".

באיסור כמו כזה יש בעיה בחופש ביטוי, ולכן יהיו לא מעט מקרים שינגשו ברצון לדמוקרטיה, ודווקא כאן אפשר להילחם באמצעות חופש לביטוי ולתת עוד דעות. והכוונה:

הגברת הזהרות לגבי עניינים עובדתיים על נזקים שבמוצר - בדומה לרעיון שבפרסומות לסיגריות יש אזהרות. שימו לב שבדמוקרטיה אמיתית חופש הביטוי הוא לכל אזרח, בלי קשר לממונו. בפרסומות רק למי שיש הרבה ממון יש אפשרות להביע את מה שהוא רוצה, וזה לא דמוקרטי. דוגמאות לאזהרות כאלה:

* "אזהרה - המשרד לאיכות הסביבה קובע שהמוצר נעשה תוך פגיעה קשה באיכות הסביבה".

* אזהרה: משרד הבריאות קובע שלממתק הזה ערך תזונתי נמוך והוא משמין.

* בתגובה לסיסמה כמו "ערוץ 2 - לא זזים מהבית" - "הזהרה - מחקרים מראים שצפיה יותר מדי בלי לזוז מהבית בטלוויזיה גורמת לניוון גופני, השמנה, הגברה באלימות, ניוון מחשבתי, רדידות"

או לפרסומת שעכשיו הם משדרים ללא הרף "שתיים זה תמיד ביחד" - שיוצרת רושם שעם ערוץ חברה יש הרגשה של חברה, של יחד: אזהרה: טלווזיה אינה תחליף הולם לחברה אנושית, לדעת פסיכולוגים.

* בתגובה למודעת פרסומת על 10% הנחה למוצרי לִיוַויְס (או "עד 70% הנחה"): "אזהרה - עדין אפשר לרכוש מוצרים דומים באותו טיב מתוצרת אחרת במחיר נמוך יותר".

* אזהרה זה שבפרסומת (ל"קרלו") אומרים כל הזמן "מגנוב" - זה לא אומר שזה טעים או בריא.

* פרסומת כמו "עד 70% הנחה" - כשבפועל המחירים כמעט לא ירדו, יכולה להטעות והיא אסורה.

* שימו לב - השחקן/ית שנראה בתשדיר נהנה מהמעדן חלב - הוא שחקן בלבד שקיבל הוראות מדוייקות איך להתנהג.

* שימו לב - גדעון ריכר או רפי גינת (או כל אחד אחד שבתשדיר) קיבלו סכום שמן מהחברה שמפרסמת על מנת שידברו בשיבחה. בטוח שהם עשו את זה בשביל כסף, השאר לא בטוח.

* אזהרה - אבקת הכביסה הזו לא מסירה כל כתם, כמו שאפשר להבין בטעות מן הפרסומת.

בקנדה ההזהרות על קופסאות הסיגריות צבעוניות ועם תמונות. בתמונה למעלה - אחת מקופסאות הסיגריות שנמכרות שם.

עוד על הגבלת של הפרסומות ודמקורטיה - משטר דמוקרטי אמיתי, הוא משטר עם חופש ביטוי לכל, וכל האזרחים שווים. בעיקרון של הפרסומות - מופר באופן בוטה עיקרון זה - ומחליפה אותה הגישה של "בעל המאה הוא בעל הדעה" - רק מי שבעל ממון רב, יכול לפרסם ובכך הוא מקבל הרבה יותר חופש ביטוי. יכולת להשמיע דעות נמדדת בכסף. וזה לא דמוקרטי.

- חינוך במוסדות חינוך. ובתרבות - הצגות וספרים עם מסרים בסגנון. צריך לעודד את זה.

- "בד"צ-ירוק" - מאין גוף שייתן כשרות למוצרים לפי סולם ערכים של איכות סביבה, בריאות, וערכים (כמו אי ניצול עובדים, תרומה לקהילה). ועידוד אנשים לצרוך רק מוצרים בסולם גבוהה. ולכל אחד יהיה גלוי מה כל מפעל עושה. מפעל שיסתיר - פשוט לא יהיה בדרוג, והצרכנים ידעו זאת. איך מעודדים אנשים לצרוך רק את זה - למשל אם ראש הממשלה בסוף כל נאום שלו יקרא לאנשים לצרוך רק מוצרים כאלה, דרך חינוך, ועצם הגילוי של הדברים. אנחנו לא יודעים מה כל מפעל עושה באמת.

החשיבות כאן - היא שבעוד שבצנזורה על הפרסומות שהוצעה לעיל - יגידו חלק שיש בעיה עם חופש הביטוי - כאן זה ללא פגיעה בחופש ביטוי כלשהו. בעלי תאגיד, יכולים למשל להחליט לקבל משכורות גבוהות, ולא לתרום כלום לקהילה - זו זכותם, אבל מה יעשו אם בגלל זה יהיו להם ירידות במכירות, ואולי אפילו אף קונה ? - כאן החופש לכולם. והכוח בידי האזרחים הקטנים, וגם המידע אצלם, ולא בידי התאגידים, ותעשיית האשליות שלהם.

* לאזרח הפשוט חסר ידע בסיסי ביותר. מי למשל יאמר לנו מה מזיק יותר לסביבה - לקנות שולחן מעץ, או מפלסטיק, ואיזה צורה עובד כל מפעל ?

* באתר של המשרד לאיכות הסביבה ניתן לראות שכבר ניסו לעשות משהו מהרעיון הזה דרך תו ירוק, אולם בינתיים הוא מאוד לא מספק, גם בגלל שאינו מתחשב בהרבה דברים מוסריים, וראו את האבסורד שקיים בינתיים - מספרים לנו שיש תקן, ובסוף הדף יש סעיף "מידע ברחבי הרשת" - שבו אמורים להיות קישורים, ומופיע גם "רשימת יצרנים בעלי תו ירוק" - אבל זה לא מקושר לשום מקום. אז אנו עוד רחוקים בהרבה מהמטרה. מי יגיד לנו למי יש תו ירוק ???

- אכיפת חוקים ! כבר יש חוקים בעד סביבה, אבל לא אוכפים אותם. לדוגמה, יש חוקים שחופי הכינרת שייכים לציבור. בפועל הם סגורים, דרך כל מיני עברות על החוק, קומבינות ועוד. חלקי החוף מהווים גוף רווח לאנשים פרטיים. צריך לאכוף כמו שצריך.
ולשם כך צריך גוף גדול שיכיל פקחים/שוטרים, משפטנים ואנשי "ביצוע לפועל". צריך מערכת "עם שיניים".

- עידוד של פיתוח טכנולוגיות לא מזהמות, כמו מכוניות עם פחות עשן... אפשר לעשות זאת עם תמריצים כספיים שונים, ולזה יעזור לא מעט ה"בד"צ-הירוק", אשר צויין לעיל, והציבור המחונך - וכל בעל מפעל ידע שאם הוא רוצה שיקנו ממנו יותר, הוא צריך מכונות לא מזהמות, שהעובדים שלא ייסעו במכוניות לא מזהמות, שלא יעז לפגוע בשמורות טבע וכו'.

כמה מאלה שקונים היום מכונית מתעניינים בכמה היא מהזהמת ?
איפה יש בכלל נתונים ?

- עידוד שימוש בחומרים ידידותיים לסביבה כמו חומרים שמיוצרים אגב מעט זיהום, חומרים שמיוצרים מחומר גלם ממוחזר, חומרים שמכלים, חומרים שניתנים למחזור לאחר מכן.

- עידוד תחבורה ציבורית. איך - מס כבד על דלק לתחבורה הפרטית, וסבסוד גדול לדלק בתחבורה ציבורית. תחבורה ציבורית כוללת אוטובוסים, מוניות, משאיות חלוקה (מחלקות לציבור או מובילות דברים גדולים שלא סביר שאדם רגיל יקח איתו באוטובוס), רכב ביטחון וחירום (אבל למשל שוטר שנוסע להעיד במשפט, או עובד במשרד - זה לא נסיעת חירום ויש תחבורה ציבורית). צריך גם תחבורה ציבורית בשבת, אפילו מוגבלת.

מה עושים בישוב חדש שאין לשם תחבורה ציבורית ? - כמו שביישוב חדש בלי מכולת דואגים למכולת, כך יצטרכו לדאוג לתחבורה ציבורית.

- אזרחים - בחירות לכנסת רק בגופים שממש יתמכו בכך, או לפחות באלה שהכי הרבה יתמכו. ופעילות למענן.

- הנהגת תשלום גבוה על אריזות חד פעמיות. לדוגמה, אם לקנות גבינה בגביע חד-פעמי תעלה 5 שקלים יותר מאשר לקנות אותה כמות גבינה בקופסא רב-פעמית שכל אחד מביא מהבית - אז רוב האנשים יעברו לכלים רב פעמיים. כך הן כמות הזבל תפחת. והן הפגיע בטבע שנעשתה תוך הפקת החומרים למוצרים - גם כן תפחת.

- "לא צריך אלפי חנויות אלקטרוניקה/תמרוקים/ספרים וכו'" - אין סיבה שמרכזי הערים יהיו מלאי חנויות. יעשה עידוד (אפילו עידוד אידיאולוגי) להקמת 5-6 חברות עם מחסני ענק שיעשו משלוחים הביתה למוצרים התעשייתיים בלבד. לגבי שאר המוצרים, ראו בהמשך. בנוסף להם, יהיה ניתן להזמין ישירות מוצרים ממפעלים שיהיו מעוניינים בכך, דרך טלפון/אינטרנט/דואר. כך הערים יתפנו לטובת התושבים, ולעניינים שלא קשורים בקניות. כאשר המסחר יהיה בנוי כך - יהיו משלוחים מספר פעמים לכל מקום, כי יהיה ביקוש. הזמנות דרך טלפון, אינטרנט וקטלוגים וגם ההובלה הזו תחשב ציבורית ועל כן זולה. אותם חברותיתחייבו לספק מגוון עצום של מוצרים - שגם ממנו הן הצרכן והן החברות יהנו (וראו גם את דוגמת אמזון - חנות ווירטואלית לספרים - שלה גם ההצעה הגדול ביותר ובלי שום חוק שאילץ אותם). שכן גם חברות קטנות עם מערך הפצה קטן יהנו מכך שאין הם צריכים לעבור מעסק לעסק. ויש להן אותה עדיפות על המדף כמו זו של חברת ענק.

לא צריך "עם של סוחרים". לא צריך פיתוים לקנות עוד.
אפשר שגם המחסנים הענקיים האלה יעשו מרכזי תצוגה ותערוכות נודדות.

כדי למנוע מצב שבתאגידים כאלה יהיו מולטי מליונרים על חשבון הציבור - במכרזים לתאגידים כאלה, ינתן גם משקל לכמה רווחים יכול לקחת כל עובד, מנהל ובעל תאגיד, כשיקול במי לבחור כמנצח במכרז.

- במקביל לסעיף הקודם יתנו אותם סיבסוד והקלות לדברים עם מגע או קשר אנושי, כך שיהיה כדאי לעשות אותם בקהילה.

לא צריך שהכל תעשה מכונה. וזה יהיה פתרון לבעיות התעסוקה שעלולות לצוץ מהסעיף הקודם.

א. מוצרים חומריים לא תעשייתיים: דברים שהם עבודת יד, ונעשים לא באופן תעשייתי, כמו אומנות עבודת יד, בישול ביתי. מוצרים שמיוצרים עם מכשירים קטנים שאדם אחד מפעיל, כמו כדר שעובד עם אובניים, או מי שמבשל בתנור ביתי נחשב בסיבסוד. גם תזמורת גדולה שמורכבת מהרבה אומנים או הצגה - תחשב "לא תעשייתית".

ב. מוצרים לא חומריים לא תעשייתיים - כמו: הרצאות לקהל קטן, הצגות, ייעוץ, טיפול וסיעוד, חינוך בקבוצות קטנות, חוגים.

לא כולל בענין של "טיפול", יעוץ דברים שליליים שמתחילים להיות נפוצים ב"אלטרנטיבי", וכוללים כניסה למימדים אנרגטים בעייתיים, כמו כישוף שחור, מאגיה, רייקי, תיקשור עם רוחות מתים, יעוץ על ידי חוצנים וכו'. מותר לעשות הבדלות, ולמצוא בר-סמכא בענין.

לא כולל גם סבסוד לאנשים שלוקחים סכום גבוהה עבור שירותיהם. עו"ד שלוקח 100$ עבור שעת יעוץ - אינו ראוי לעוד סבסוד.

- סבסוד לפארקים ושמורות טבע - במקום לחנויות בערים. לא צריך יותר מדי דגש על קניות. גם הראשונים יכולים לספק מקומות עבודה.

- תמיכה באיכות הסביבה בעולם - כן לא רק בארץ, אנו חלק מכדור אחד. צריך לתת תמיכה ארוכת טווח באנשים ובכסף למדינות שלא שומרות על איכות הסביבה על מנת להקים שם תשתית וליצור מודעות, וכמובן לתקן את מה שעוד אפשר.
שילוב גופי המודיעין והשגרירויות בענין הסביבתי.

- שימוש באנרגיה נקיה ככל האפשר - כמו הפקת חשמל על ידי רוח, שמש, מיים. עידוד נסיעה באופניים וכו'.

- הפסקת הגדלה של ישובים בבניה, והפסקת הקמת ישובים חדשים - השטחים הפתוחים צריכים להישאר פתוחים, שמורות טבע, פארקים, איזורים חקלאיים. לריבוי הטבעי של האוכלוסיה - יש לבנות על קומות.
בני אדם צריכים לגור בערים שבנויות לגובה, משופעות בפארקים טבעיים וחקלאיים, ובמערכות הסעת המונים, מדרכות ושבילי אופניים, וכמה מכוניות ציבוריות כמו רכבי חירום.

- עידוד קיצור שבוע העבודה ושעות העבודה - מצד אחד מוצע לעבוד פחות. מצד שני אין זה אומר שאנשים צעירים ובריאים צריכים להיות פרזיטים, ו"לחיות על דמם של האחרים", ועוד לנמק זאת בכך שזו טובת כדור הארץ.

לכן כדי שמצד אחד תהיה עבודה לכל מי שבעל יכולת, ומצד שני שלא להגיע למצב שבו מרוב עבודה וייצור מכלים את כדור הארץ, צריך למצוא דרכים שאדם ממוצע אומנם יעבוד, אבל פחות ימים פחות שעות. איך ?

- הסברה, תעמולה, פרסום, חינוך. יש יתרונות רבים בלעבוד פחות ולחיות יותר (שוב - בלי להיות טפיל).

- "קנסות" (למשל בצורת העלאת מס) למי שעובד מעל X שעות. אותו כסף אפשר להעביר כפיצוי למי שהסכים לעבוד פחות.

אין רע בכך שמישהו בשעת מצוקה זמנית מקבל קיצבה. ואין הכוונה שמישהו קשיש או בעל מגבלות בריאות לא יזכה לפחות למינימום למחיתו. לא נכון להגיד על כל נזקק "פרזיט". הכוונה היא לאותם אנשים בריאים - שלא עובדים הן בגלל שאין מספיק מקומות עבודה, והן בגלל שיטת קצבאות שמתגמלת את מי שלא עובד, ומעודדת אותו לא לעבוד ולהיות פרזיט (אם מתחיל לעבוד, אפילו חלקית - לוקחים לו את הקצבה. ההצאה הנוכחית למי שעובד הרבה - שאם יצמצם - יקבל קיצבת פיצוי).

מחיזור ושימוש בחומרים מתכלים - הפרדת זבל על ידי הציבור לפחי אשפה שונים, מחזור מתי שאפשר והגיוני. כך ניצול יותר טוב של חומרים ופחות ייצור זבל. חוק פיקדון כמו בבקבוקים שמחד דורש כסף עבור כל אריזה, ומצד שני מחזיר אותו כאשר מחזירים אותה - יעזור רבות.

- רפורמה בחינוך - מערכת החינוך של היום מכינה אנשים להיות עובדים סחירים אפורים. כשיצחק רבין למשל אמר שהוא יתן עוד כסף לחינוך, זה הלך למשל ללימוד של עוד מתימטיקה. אין צורך בעוד שעות מתימטיקה ולספר לתלמידים שבזה כרוך כל עתידם. גם ככה 99% מהאוכלוסיה לא משתמשת בדברים כמו סינוס וקוסינוס - אם נוריד מהמנין את המורים לכך, ואת ההורים שעוזרים לילדים בש.ב (נכון להוריד אותם, כי אין טעם ללמד אנשים מקצוע לא חשוב, כדי שילמדו אחרי זה ילדים מקצוע לא חשוב). כמובן מי שרוצה לקשרו עצמו במקצוע ששם הדברים האלה חשובים - שילמד זאת במסגרת המתאימה - אם זה רצונו.

עוד שעות חינוך זה למשל בשביל יותר יחס אישי - דרך מספר גדול יותר של אנשי צוות על כל ילד, או למשל העלאת הרמה של אותם אנשי החינוך, לימוד מקצועות מגוונים. אין סיבה שנעלמים מסביבת בית הספר שיעורי מלאכה, כלכלת ביית, והמורה לזימרה.

- פחות צער בעלי חיים - לאו דווקא להיות צמחוניים, אבל להפחית את צער בעלי החיים. לדוגמה, הרבה מהפרות שמגודלות לבשר חיות במרעה תקופה יחסית קצרה ואז מובלות לשחיטה. זה טוב יותר מ"עגל חלב", שחי בתנאים בהם הוא לא יכול לזוז. תרנגולת בכלוב סוללה שבה היא לא יכולה לזוז סובלת יותר מתרנגולת בלול בו היא יכולה להסתובב. צריך קוים אדומים יותר מכפי שקיים כיום.

- לעודד את הציבור להיות במגע אמיתי עם הטבע - ככל מבלי להזיק לו - אנשים רחוקים מהטבע, הם בדיוק אלה שהיו חסרי אכפתיות אליו, כולל הכחשת צרכיהם האמיתיים, או שיפנו לגישות קיצוניות שונות. חשוב שהאנשים יזדהו עם הטבע, וירגישו מבפנים למה צריך לשמור על הכוכב היחיד שיש לנו.

"אבא, לא למה שלא תקנה לי את אחד משומרי המסך האלה"

כמו קאטו הזקן - שהיה דמות מופת בתחומים רבים, אדם ישםר, אדם שלא היה אימפריאליסט שואף מלחמות, אך במיוחד בשנות חייו האחרונות הוא דאג מכך שקארתאגו תשוב ותסכן את רומא, לכן הכל בפעולה נמרצת למען תצא רומי למלחמה מונעת, ונהג לשבץ בכל אחד מנאומיו בסנאט: "קֶטֶרוּם קֶנְזֶאוֹ קארטיגינֶם אֶסְסֶה דֶלֶנְדאם", כלומר: "חוץ מכל זה אני חושב, שיש הכרח להרוס את קארתאגו", ועל משקל זה כדאי שכל שר וראש ממשלה יאמר בכל נאום ובכלל כל מי שמשפיע ואכפת לו יזכיר לכל האנשים הרדומים, "שחוץ מזה אני חושב שיש הכרח לשמור על כדור הארץ".

קאטו הזקן לא זכה לחזות בהתגשמות שאיפתו. בשנת מותו ממש - 149 - החל המצור על קארתאגוֹ. ומה יהיה לגבינו ?

הרבה פעמים מי שבאמת אכפת לו - מוצא עצמו במצב, שגם אם אחרים מסכימים עם דעותיו - "אף אחד לא קם", והוא לא יודע איך להתחיל לבדו בשטח. אז קודם כל אפשר תמיד שכל אחד יתחיל מעצמו. שנית - אם ירצה לעשות דברים שגם אחרים יצטרפו - אם יתמיד - אט אט יהיו כאלה שיצטרפו. לפעמים באופן חלקי, יתכן שמעט אנשים, אבל תמיד שמישהו רציני מתחיל - יש מי שיעזור. ואולי מהמעט שהצטרפו - יהיה מי שיהיה גדול ממורו - ואף יתרום יותר, ויצרף יותר אנשים לרעיון.

יודגש בענין הדוגמה האישית, העיקרון שלא צריך לדבוק בעניין קטן כמו שתואר קודם, ובגלל זה לחשוב שאנו צדיקים. כל אחד צריך לשמש דוגמה אישית, בתחומי חייו. בתחילת המאמר הובאה דוגמה על האגודות/אגדות צדקה לחיות, שמביאות יותר נזק מתועלת, ובכל מקרה לא עוסקות בדברים הגדולים.

אבל, מאידך אם נטען שכל דבר שלא עוסק בדברים הגדולים צריך לסגור, אזי נמצא עצמו סוגרים כמעט כל דבר, וזה לאו דווקא הכרח המציאות, אלא מה שצריך זה לבנות את הדברים בצורה נכונה, תוך יישום חלק גדול ככל האפשר של העקרונות שצוינו למעלה, או עקרונות משלהם, אך כאלה שיראו את טובת העולם, ולא רק את הכמה חיות שהם מצילים על חשבון נזקים אדירים לחיות אחרות. כך הם צריכים לפעול, וכך הם צריכים ללמד. ככלות הכל הדבר הגדול אמור להיות בנוי מהרבה דברים קטנים שיהיו הדבר הנכון, בזמן הנכון, במקום הנכון.

והינה כמה דברים קטנים שכל אחד יכול לעשות בחיי היום-יום:

יש דברים שאפשר להעדיף, כמו לנסוע בתחבורה ציבורית, ולא כל אחד ברכב פרטי; כמו פעם לבוא לקניות עם סלים, ולא כל פעם לקחת שקית חדשה; עבודה במקום שלא הרסני לסביבה, לא להיכנע לפרסומות, ולקנות רק מה שבאמת הכרחי, להחרים חברות שידועות במיוחד בפגיעה בטבע (כלומר לא לקנות את מוצריהן), וכך יהיה עליהם לחץ לשנות את מעשיהם ובמקביל אחרים שפוגעים בסביבה יפחדו, כי גורלם יהיה דומה.

שימוש "אנטי-פרסומת" - פרסומת הפוכה - כמו בדוגמאות האלה:

אנטי פרסומת. פרטים נוספים על "אין/עין-גדי" כאן

* לא לשתף פעולה עם מקומות הרסניים בסביבה, בין אם זה בלקנות מהם, או לעבוד בהם (אפילו אם זה רק הפקיד). והרוב הגדול מאוד של המקומות הם הרסניים לסביבה ללא התחשבות, כולל מוסדות החינוך הרגילים שמכשירים תלמידים תמימים לעבוד בהם. זה בסדר להיות בהם, אם זה לשם מגמת שינוי אמיתי, למשל פעיל זכויות בעלי חיים שמגיע למקום זוועתי לחיות לשם ריגול ותיעוד ולשם כך צריך להעמיד פנים באופן זמני, או מישהו שנקרא למפעל מזהם כדי ללמד אותו שיטות למנוע זיהום.

עוד דבר חשוב - לא להיות פנאט - קיצוני, יבש ומנוכר. לא צריך להרוג אחרים בשביל הרעיון הזה, לא צריך להיות אלים, לא צריך להיות נווד מלוכלך חסר בית וחסר כל רכוש, לא צריך לטאטא נמלים מהכביש. אלא פשוט - תום ופשטות מרצון, יפים שרואים אותם גם מרחוק, וגם מקרוב במבט בעיניים.

* התוכנית מתמקדת בעשיית הדברים הגדולים באיכות הסביבה. חסרים בה דברים בתחום הרוח, כמו עניינים שבין אדם לחברו, עקרונות מוסריים וכו, אך סביר כי לוּ כל האנשים יהיו תמימים יותר ופשוטים יותר, יהיו אלא מנוף ובסיס טוב גם לעקרונות המוסריים, רוחניים, חברתיים.

תגובה 1 (התשובה לתגובה בצבע אדום. במקור התגובה נכתבה ברצף)

באופן כללי מה שכתבת נראה לי טוב.
בכל זאת, יש כמה דברים, שאני צריך לגביהם ביאור.

הרעיון העוסק באיסור פרסום שווא יהיה קשה במיוחד ליישום כי קשה לקבוע את הגבול שדברים הופכים להונאה
וגם אם כן האם זה לא יפגע בחופש הביטוי של המפרסמים?

תשובה: תראה מצד אחד נכון שכל צינזור הוא פגיעה בחופש הביטוי ובחופש האזרח, שהם ערכים מקודשים בדמוקרטיה. מצד שני כמו שדמוקרטיה ומשטר חופשי - אין פרושם אנרכיה (שכל אחד עושה מה שהוא רוצה בלי חשבון כולל פגיעה באחרים), כך חופש ביטוי אין פירושו לדחוף שקרים למוח אלפי ומליוני פעמים בצורת סיסמאות שאין להם כל בסיס, כמו "קוקה-קולה טעם החיים". אם אתה מסכים איתי שזה גורם נזק איום הן בתופעה של צריכת היתר שמכלה את העולם, והן בכך שאנשים מכניסים לגוף שלהם דברים לא בריאים ולמוח שלהם שטויות, אז תסכים שצריך לשים לזה גבול.

החובה לפרסם שהמוצר משמין בעל ערך תזונתי נמוך וכן הלאה עלול לפעול בסופו לרעתנו בטווח הארוך בגלל האדישות שתתפתח בעקבות ריבוי הודעות מסוג זה (כמו שלט "נהג חדש").

תשובה: הפרסום האובייקטיבי שהמוצר למשל בעל ערך תזונתי נמוך, בא לתת מענה הן לבעיה שהעלית קודם, שלא תמיד אפשר לשים גבול מדויק לפירסומת, וגבולות נוקשים מדי מהווים בעיה לעיקרון של דמוקרטיה וחופש דיבור. בעניין האדישות שעשויה להתפתח, אולי יש בזה משהו. בכל אופן זה גם סיסמה שמשודרת למוח. תשאל למשל אנשים איזה סיסמה הם זוכרים למען סיגריות (אני כרגע לא זוכר אף אחת) ומי זוכר את הסיסמה "משרד הבריאות קובע שהעישון מזיק לבריאות". יש לזה השפעה. תזכור גם שמדובר במגוון גדול של פרסומות שמולם יהיה מגוון גדול של הסברים אובייקטביים, ובהדרגה מי שלא ירצה למצוא את עצמו משלם סכומים גדולים לפרסומת ובה הוא חייב לפרסם גם דברים נגד עצמו - יצטרך לעשות מוצרים טובים לסביבה ולאנושות, והמודעות בציבור והדרישה למוצרים כאלה תגבר.

בחינוך אני מציע להשקיע את מירב המאמץ כי שם הכל באמת מתחיל.

רעיון הבד"ץ הירוק הוא מוצלח ואם איני טועה יש כמה דברים דומים בשוק כמו התרסיסים שלא מזיקים לאוזון ועוד כל מיני דברים כאלה אם יאחדו אותם זה יהיה ממש טוב.

תשובה: נכון היה טוב. שוב אני מדגיש שלא צריך להתמקד בדבר אחד קטן, אלא ממש לעשות גוף גדול, ולראות את המדיניות בגדול.

עידוד תחבורה ציבורית זה דבר טוב ועידוד תחבורה מסילתית בכלל יכולה להפחית את הזיהום והפגיעה בסביבה.

הרעיון של השימוש בכלים חד פעמיים הוא קצת קשה לביצוע כי כלים רב פעמיים הם באופן טבעי יקרים יותר וחלק מהרעיון הוא לתת אפשרות לכמעט כל אחד לקנות מוצר זה או אחר בעלות נמוכה יחסית. רעיון אחר יהיה לעודד אריזה בכלים שניתנים למיחזור ואז זה יצמצם קצת את הפיזור(הרי מקבלים על זה כסף של הפקדון!).

תשובה: מסכים בעניין המחזור. באופן כללי כלים רב פעמיים הוא לא יקר. אני מכיר כלי פלסטיק טובים שעולים במחיר הסיטונאי שלהם כשקל - גם כלים של ליטר ושני ליטר.

ההצעה לאחד את סוחרי הענפים ולהפוך אותם למעין מונופול יפגע בחופש המסחר אז קשה לי לקבל את ההצעה הזאת.

תשובה: מכיר בבעיה. מדובר שכמו שבתחום התקשורת הסלולארית יש כמה גופים שזכו במכרז - כך יהיה בתחום הזה. תראה שתחום הסלולארי, זה לא שיש מונופול, ויש מבצעים ממש טובים, שירות טוב הרבה פעמים, והתחום התפתח יפה מאוד בארץ.

תזכור שבכלל יש מגמה בעולם של לעבור למסחר אלקטרוני, ואפשר להזמין גם ממקומות אחרים בעולם, או דרך אתרים של חברות בארץ שישווקו ישירות מהמפעל.

לגבי הסבסוד:
המכונה עושה דברים מהר ויעיל יותר מבן אדם בדרך כלל.
אמנם הם פחות "אישיים" אבל זולים ושווים לכל נפש אז אפשר לסבסד דבר שהוא נחוץ לחיים תקינים בחברתנו אבל לא נראה לי שבמצב הכלכלי היום אנחנו יכולים להרשות לעצמנו סבסוד על דברים כאלה.
לגבי הסעיף השני זה יכול להיות טוב אם מדובר בדברים שממש צריכים אותם ונראה שייעוץ עם עו"ד יכול להיות בעל משמעות רבה יותר מהצגה או חוג לשעות הפנאי.

תשובה: למה לא לסבסד אומנים ? - צלחת מעבודת יד, ומקושטת באומנות טובת טעם פחות חשובה מצלחת פלסטיק שיוצרה במכונה ?

בעניין העו"ד - לא הייתי רוצה לראות את עצמנו כעם שנלחם כל הזמן איש ברעיהו בעזרת עורכי דין. עם זאת לא אמרתי שזה לא חשוב. אלא שאין טעם לתת סיבסוד למי שלוקח 100$ לשעה. בהחלט יש טעם לתת סבסוד לעמותה שנותנת שירותי יעוץ משפטיים עם ולוקחת 30 ש"ח לשעה, וכך כל אחד יוכל לקבל במחיר סביר יעוץ טוב, במקרה הצורך. עדיף שם לשים את הדגש, וזה גם יוצא יותר זול למסבסד.

התכוונתי שדברים שמכונה עושה - עדין כל אחד יוכל לקנות אותם ואפילו במחיר יותר זול, דרך גופי המסחר הגדולים שדיברתי שהם יותר זולים, כי יהיו פחות חנויות ועובדים שעלותם גדולה. רק החשיבות שלהם צריכה להיות בפרופורציה המתאימה. יהיו מחסנים גדולים, ומי שרוצה שיזמין מה שרוצה ויקנה בזול. לא צריך שהיו מפוזרים בכל מקום, ושחלונות ראווה יפתו אותך לקנות גם מה שאתה לא צריך. ושצורת בילוי תהיה להסתובב במקומות כאלה. עדיף בפארקים למשל, בים, בטבע.

לא הבנתי את רעיון סבסוד הפארקים כי הם מתוקצבים בעיקר מכספי מסים והתשלום והחנות הם חלק קטן יחסית מההכנסות.

לגבי מערכת החינוך- כאן באמת צריך לעשות שינוי כמו שאמרת. לצערי מערכת החינוך כמעט כולה נועדה לשם הפקת תועלת מירבית לעולם העסקי אחר כך. ישנם כמה מקומות שנותנים דגשים אחרים אבל הם מיעוט.
מערכת החינוך מרגישה חנוקה מבחינה תקציבית ואם יוסיפו לה עוד משאבים יקרה מה שקרה בתקופת רבין הם ילכו לאיבוד בתחרות. התחרות שאליה כיוונתי היא התחרות הקיימת בין מוסדות החינוך. כולם מנסים לשווק את עצמם על ידי הצגה של הישגי הבוגרים ומה שהם עושים כדי לעשות את זה (מה לעשות, זה עוד שיעורי מתמטיקה). אם יגדילו את התקציב שלהם באופן כללי התקציב יעלם לעוד שיעור מתמטיקה ולא לחינוך לשמירה על הסביבה או על דבר חינוכי אחר.
צריך אולי לספק תקציב ייחודי למטרה של חינוך ולא עוד ציון. או אולי כדאי לחייב רמה מסויימת של השתתפות בשיעורים כאלה על מנת לקבל תעודת בגרות.

תשובה: דברי הסיום שלך נכונים וצודקים. אני מקווה שהדור הקרוב יחונך לנהוג בצניעות ופשטות והדור המחנך יעשה את אותו הדבר ובלי להקצין.

תגובה 2: התכנית שלך היא רחבה מאד ומעניינת, אבל ישנם כמה דברים שלא ברור לי איך תוכל ליישם: מי יגדיר, למשל, מה זה "מוצר ביתי" ומה לא, איך תסביר מדוע מותר להראות חזה נשי חשוף בסרטים אירוטים, אבל אסור בפרסומת?

תשובה: הכוונה שמוצר ביתי זה משהו שיוצר למשל בלי סרט-נע, צוות אחזקה וכו'. נכון שלא הבאתי הגדרה מדוייקת, מי שירצה לאמץ את הרעיון יצטרך לשבת ולהגדיר, ואולי יוציא מסמך עם 20-30 עמודים בנושא. אולי 100 אולי יותר, ובטח יהיו וויכוחים ונסיונות לתכמונים.

למה אסור חזה נשי בפרסומות ? לעומת סרט ארוטי ?
אני לא אגיד שאני בעד למלאות את הארץ ומלואה בסרטים פורנוגרפיים, אבל בכל אופן בענין של איכות הסביבה ושמירת הטבע במובנה הפיזי - עניין כזה לא ממש נוגע (הנושא של בעד/נגד פרונוגרפיה ובאיזו מידה, זה לא גורם לזיהום אוויר, כריתת יערות, זיהום מי תהום וכו'). הוא נוגע אולי לשאלות מוסריות מתחומים אחרים.
דיברתי שזה לא נכון להראות את זה כדי לפתות אותך מוצר שלא קשור לזה. וכל זה למה ? -
כי אם אתה מכיר בזה העולם נהרס בגלל עודף צרכנות, קונים יותר ממה שכדור הארץ מסוגל לספק, אז אתה לפחות תבין שלא נכון לשדל אותך לקנות דברים שאתה לא באמת צריך.
שמפו מנקה לך טוב את השיער ומשאיר אותו מבריק לשביעות רצונך - סבבה - תקנה ושיהיה לבריאות. ואם התאגיד שמייצר אותו רוצה להוכיח שתיתן דוגמית, או שתראה תמונה אמיתית של ביצועי השמפו.
אבל לא לגיטימי לשים דוגמנית שאפילו לא השתמשה בשמפו הזה, ועם ציוד טכני לעיבוד תמונה יעשו אותו יותר יפה מכפי שהוא במציאות, ועוד יראו לה כמעט את כל הציצי שלה כדי לפתות אותך יותר דרך התת-מודע שתקנה - לא באמת את מה שהמוצר עשה.
זה שקר. וחברה שככה מותר בה לשקר אנשים ולהשלותם -אינה מוסרית, ולדעתי אם מדברים בשם הדמוקרטיה - אז זה ניצול לרעה של דמוקרטיה.

תגובה 3 - לגבי זה שלא צריך להיות קיצוני - ניוטון קובע: כל גוף שואף להשאר במצבו. (חוק 1)

גוף ישנה מצבו רק כשיופעל עליו כח (חוק 2).

זה לא חייב להיות כח פיזי, זה יכול להיות כח רוחני. אני אישית מאמין שדיבור וכתיבה (למשל בפורום) יש השפעה מעבר לתחום המצומצץ של הקוראים המידיים.

ברור שכדי להפעיל "כח רוחני" המטרה חייבת להיות מאוד מוגדרת, והאמונה מאוד עזה, ולא מסוייגת.

לא לפסול קיצוניות - בשביל להגיע ל"איזון" צריך להיות קודם כל קיצוני. אסור לפסול את הלהט, את המאבק, את האמונה העיוורת.

מה הצבע של תותים שחורים כאשר אומרים עליהם שהם אדומים?

והתשובה: ירוקים! כלומר, ערך הקיצוניות, הפנטיות, ה"ללכת עד הסוף" הוא חיוני. אם מראש נגיד: "לא נורא" "נתפשר" בסוף לא ישאר כלום.

באיכות הסביבה דרושה קיצוניות כי כולם יושנים. לאחר שתגיע ההכרה לקהל אפשר יהיה להיות פחות קיצוני.

באשר לשאר הנקודות שהעלית: הם דורשות מחשבה וניתוח. זאת לא תוכנית פעולה, זאת מסגרת רחבה ועמוקה למחשבה. מקווה להתייחס בעתיד.

תשובה - פנאטיות הופכת הרבה פעמים אור לחושך. תראה למשך כלל דתי כמו "לא לפגוע באף אחד", קשה להגיד עליו שהוא לא נכון ונאור. אבל כזה מגיע לידי אבסורד, ואתה שומע שהמון עשה לינצ' במישהו ששחט פרה, או שאנשים מטאטאים נמלים מהכביש, והם גם אנשים "יבשים", אחרי שהבינו בצורה קיצונית מדי רעיון טוב, אז דווקא האנשים הנכונים - יסרבו להצטרף לרעיון שבמקורו הטוב, אם זה מה שיוצא ממנו. ובכל מקרה אתה רואה שיוצא מזה חברה בעייתית, לפעמים לא פחות מזו שהיא ניסתה לשנות.

מצד שני זה לא אומר שצריך להירדם, ולא להיות אקטיבי בתחום.

תגובה 4 - מסכים עם רוב הרעיונות, אבל - לעניין הפרסומות - צריך להבחין בין שקרים עובדתיים לבין אשליות. אם בפרסומת אומרים משהו שהוא לא נכון עובדתית כמו שמוצר מסוים הוא אורגני ולמעשה הוא לא או שמוצר מסוים מכיל/לא מכיל חומרים מסוימים והאמת היא הפוכה - כל אלה הם שקרים עובדתיים שמובילים להטעיית צרכנים ולכן אין למשה כל בעייתיות בלאסור על פרסומם ולהעניש את מי שמטעה את הציבור בצורה זו. אבל הגבלה על מסרים מיניים או ש"קוקה קולה" היא טעם החיים נראית לי הרבה יותר בעייתית בגלל ההגבלה של חופש הביטוי. הרבה יותר מפחיד אותי שהמדינה (או כך גוף ציבורי אחר) ייקבעו מה מותר ומה אסור לי לשמוע ולראות מאשר הסכנה שאולי איחשף למסרים לא ראויים שיוצרים אשליות. אני מתנגד לפטרנליזם של המדינה בנושאי חופש ביטוי וזאת על בסיס אמרתו הידועה של ביהמ"ש העליון לפני למעלה מ-40 שנה, שלדעתי נכונה ביתר שאת כיום "מדינה שקובעת מה טוב לאזרח לדעת סופה שתקבע גם מה טוב לאזרח לחשוב ואין אני מאמין שמעבר לשקרים עובדתיים ברורים יש לאפשר חופש ביטוי מלא ככל האפשר כך שכל הרעיונות יוכלו להתמודד ביניהם - ואני מאמין שגם אם משהו נראה לנו שגוי או לא מוסרי הצורה להתמודד איתו איננה להשתיק אותו אלא להפך לחשוף אותו ברבים ולהוכיח את שקריותו. בפרספקטיבה רחבה יותר כקורא פסיבי בעניינים כאלה, זה אני חושב שתקיפת הפרסומות היא הפתרון הקל - אבל יש בה במידה רבה אלמנט של "הריגת השליח". הפן הבעייתי ביותר בגלובליזציה לדעתי הוא ההשפעה הפוליטית המוגזמת שיש לבעלי הון מעטים ולתאגידי ענק על ממשלות ברחבי העולם, שמובילה להרס הסביבה, לרעב בגלל משבר החוב ולסיכון תרבויותיהם הייחודיות של עמים ילידים. אני לא חושב שהבעיה היא בפרסומות, במותגים או בצפייה מוגזמת טלויזיה - אלה בעיקר נושאים של העדפות תרבותיות, שיש להם אמנם השפעות כלכליות שנובעות בין היתר מתהליכי הגלובליזציה - אך העדפות אלה ותוצאותיהן אינן נראות לי בעייתיות מספיק כדי להצדיק התערבות כופה של המדינה תוך פגיעה בזכויות אדם. לאור זאת גם הרעיון של עידוד הסתפקות במועט נראה לי בעייתי. אני לא חושב שיש משהו לא מוסרי בכך שאדם רוצה שיהיו לו הרבה בגדים, נעליים, מכשירי חשמל או מוצרי צריכה אחרים. יכול מאוד להיות (וזו גם דעתי) שאדם שזה כל מה שמעניין אותו הוא אדם שטחי ולא מעניין אך אין זה אומר שאיננו מוסרי. לכן הבעייה איננה בצריכה עצמה - להפך הצריכה יוצרת ביקוש למוצרים - שמעודד את ייצורם - שיוצר מקומות עבודה ומאפשר לאנשים לתפקד ולהרגיש כחברים מועילים בחברה. אני חושב שאחת מתכונותיו העיקריות של האדם היא רצונו להרגיש תורם ליצירה של דברים ולממש את מלוא יכולותיו ולכן נהוג במשפט העבודה המודרני לדבר על המושג (וזאת דווקא מצד הגורמים הרדיקליים יותר שתומכים בזכויות העובדים) לדבר על ה"זכות לעבוד". לאור זאת אני סבור שהרעיון לעידוד הסתפקות במועט ועבודה מועטה הוא מאוד בעייתי. אני מסכים עם זאת להצעות שהועלו לעניין סבסוד מוצרים שאינם פוגעים באיכות הסביבה ויצירתו של מעין "תו תקן ירוק" - המדינה לא אמורה לעודד את האזרח לא לצרוך או להורות לו מה כן לצרוך - אבל אין מניעה לדעתי מעידוד בעקיפין של צריכת מוצרים ידידותיים לסביבה. ואחרון חביב - לעניי החנויות הגדולות והקטנות - מוזר בעיני שדווקא מעמדה של אנטי-גלובליזציה ואנטי-תאגידים מועלית תמיכה בכך שיהיו מספר קטן של מחסנים-חנויות גדולות שימכרו מוצרים ע"י קטלוגים. לדעתי דווקא צריך לעודד את הסוחרים הקטנים והחנויות הקטנות שנדרסים כיום ע"י תאגידי הענק כי אנשים אלה הם הבסיס לקהילה וחברה אזרחית שיכולים לקדם את ביזור הכוח השלטוני-פוליטי-כלכלי ומניעת ריכוזו בקרב מספר מועט של מולטי מיליונרים ותאגידי ענק.

תשובה - נתחיל עם העניין של הסתפקות במועט. העניין די פשוט- העולם נהרס בגלל צרכנות יתר. אנשים קונים יותר ממה שכדור הארץ מסוגל לספק, על כן ההרס האקולוגי, שממשיך, וספק מה אפשר לשקם גם אם זה יפסיק. לכן חשוב להפסיק את זה ומיד, ועדיף לפני שתבוא שואה אקולוגית (מרעב, מלחמה, שינוי אקלים, מגיפה, שואה אטומית וכו'... ושלדורות הבאים לא יהיה טבע יפה להנות ממנו כמו שבני דורינו נהנו), אלא בהסתפקות במועט ומרצון, תוך שיפור איכות החיים (העבודה הרבה מדי כדי לצרוך הכל, לאו דווקא עושה לנו חיים טובים יותר, או המרדף אחרי מותגים ריקים מתוכן).

אמשיך עם מה שכתבת בסוף - בעניין מתן היכולת למספר גופים קטנים לפעול בתחום של מסחר במוצרים תעשייתיים:
נכון, מצד יש בזה משהו בבעייתיות של ליצור עוד תאגידים גדולים. יש גם את הצד השני שאם אתה מבין שסיבה עיקרית להרס העולם הוא צרכנות יתר - כלומר שקונים יותר מדי, אזי תבין שזה אחד הדברים הראשונים שצריך להפסיק, ויש לו עדיפות גדולה על פני דברים אחרים. הוצאת החנויות הקטנות מערים, והפחתת הפיתויים גדולים.
כדי לצמצם את הבעיה הזו, הומלץ שיהיו כמה גופים כאלה, ולא יותר מדי, כדי שתהיה תחרות ביניהם, ושלא יהיו מפלצת ענק אחת. ובעניין המולטי-מליונרים שציינת שיכולים להיות, אני מסכים איתך, יתכן וכדאי ליצור הגבלה, למשל, החברות שיקבלו יכולת לפעול בתחום יתמודדו במכרז, ואחד השיקולים לבחירה בזוכים במכרז יהיה גם הבטחה להגבלת הרווחים שעובדים ובעלי חברה יצברו לעצמם (אפשר למצוא מנהלים טובים גם ברק מליון שקל לשנה, לא ?) הינה פתרון חלקי. ושוב צריך לראות את התמונה הכוללת, ומה לפני מה (הוספתי את זה לתוכנית בעיקבות דבריך).

בעניין הפרסומות - על סמך מה תאגיד קוקה-קולה קבע שזה טעם החיים ? (או בפרסומת אחרת מצהירים בסוף בלי לבסס "צנטרום המולטי-וויטמין מספר אחד בעולם").
אם אין לזה שום בסיס - אסור לו, לדחוף לנו לראש סיסמה כזו, שבסוף עוד תשכנע אותנו שהדבר הלא מבוסס הזה נכון, ותכניס להם מיליארדים.
חופש הבעת דעות - לא אומר לעשות שטיפת מוח לאחרים. שטיפת מוח לאחרים בדברים לא מבוססים, זה בעיה. זה לא נשמע לי דמוקרטיה, זה לא חופש הבעת דעות, אם מאלצים אותך בדרכים מתוחכמות לקבל דעה מסויימת.
זה די אילוץ, כי כדי להתחמק מהפרסומות שלהם אתה צריך לא לצאת לרחוב (כי יש שם פרסומות), לא לשמוע רדיו, לא לראות טלוויזיה, לא ללכת למשחק כדורגל, לא לקרוא שום עיתון... כי בכל מקום פרסומות שלהם, אז אתה עומד בפני דרישה קשה מאוד. אתה הרי לא אמור לשהות בצינוק, או לגלות מארצך, בגלל דברים כאלה.
אז מה כן - אין סיבה שיכנס מישהו לבית-סוהר, כי שוטר חרש שמע אותו אומר "קוקה קולה טעם החיים". מותר לו להגיד. הכוונה היא בעיקר להגביל תאגידים, אלו שיוצרים תא שטיפת המוח, ולא את האזרח הקטן שבסה"כ עבר את שטיפת המוח על ידים, והוא בבילבול ובאשליות.

אסור לשטוף את המוח, ונכון שלא נכנסתי כאן להגדרות מה זה שטיפת מוח - ואת זה יצטרך מישהו להגדיר, ובדרך ראוייה.
אולי קריטריון אחד - כמו שלי אסור להגיד "קוקה קולה טעם המוות" (או "צנטרום המולטי וויטמין אפס" - כי יתבעו אותי בטביעת דיבה, וסביר להניח שהם יזכו, כי אמרתי עליהם דבר שלילי לא מבוסס, כך להם אסור להגיד שזה טעם החיים (או שצנטרום זה המולטי-ווטמין מספר אחד בעולם) - כי זה גם לא מבוסס. נו, זה דמוקרטי ?

תגובה 5 בענין "מחסני ענק במקום חנויות" - הסכמתי עם רבים מרעיונותיך, אולם בעניין ההצעה שהמסחר ינוהל ע"י מספר מצומצם של חנויות/חברות בעלות מחסני ענק ללא "תרבות הקניות"-איני מסכים עמך. ודאי שתרבות ה"שופינג" מטופשת וזוועתית, ולא עליה אגן, אך בעיתי ליצור מונופול על פלחי שוק, בלא שאלו יהפכו לתאגידים או לבעלי הכוח. תחרות סבירה חשובה. אולי יש להעדיף הרבה חנויות קטנות על פני בודדות בעלות מחסני ענק. הבחירה של הפרט ביום שוק היא גם פן תרבותי. לא הייתי רוצה לראות את השווקים הצבעוניים נעלמים, ההפך. הייתי רוצה לראותם חוזרים במקום הקניונים והאזורי מסחר המפלצתיים הנקיים והמסודרים.

תשובה - ראשית הצעתי מספר הגבלות על חברות ענק אלה, וכן יש לך אפשרות להזמין דברים מחו"ל,ויעודדו גם דברים שהם עבודות יד או שירות אישי ואפשר להציע לטובת העניין רעיונות נוספים - אז יש בזה גם הרבה יתרונות, שנראה שהם עולים על החסרונות זה ששווקים צבעוניים יעלמו - נכון חבל. אבל במק ום כל העסקים שייעלמו - ייווצרו הרבה שטחים פנויים שאפשר לעשות איתם דברים יפים לא פחות, ומן הראוי לעגן זאת בחוק. אגב, מה רע בקניון ? - מצידי שהכל יהיה מרוכז במקום אחד גדול בכל עיר.

ועוד דבר - הזכרנו שיש בעיה קטסטרופאלית של תרבות הקניה, שהורסת את העולם, והורסת אנשים. צריך לתת לה מענה רציני. וזה מענה רציני. נראה אותך נותן פיתרון מעשי יותר טוב. אי אפשר להסתפק ב"טוב אתה צודק, אבל חבל על צבעוניות השוק, לכן לא נעשה את זה גם עם זה אומר הרס של דברים הרבה יותר יפים", ובכל מקרה קניות זה לא שיא השיאים. ואפשר לעשות שווקים צבעוניים, רק שזה יעלה יותר לפי מה שהצעתי. ועוד משהו - מצידי כדי שזה לא יעלם אפשר להשאיר בעיר אחת או שתיים שוק כזה עם אותם הטבות של חברות הענק - ומי שרוצה יבקר גם כאקט תיירותי. זה דברים שבאמת צריך לחשוב עליהם - כתבתי את הרעיונות בגדול - ובאמת אם ילכו בכיוון צריך לחשוב על עוד פרטים קטנים.

1. אירגון של הבודדים שאיכפת להם לדבוקה מלוכדת עם מטרות משותפות
2. לימוד הסביבה באופן מעמיק ולימוד השפעת הפיתוח הכולל על איכותה
3. בחינה מקצועית יסודית של אפשרות שילוב הפיתוח בסביבה, תוך כדי מזעור הנזקים שהוא עשוי להסב לה.
4. השתלבות במערכות הפיתוח והעשיה (השפעה מבפנים) ולא התנגדות אוטומטית מבחוץ (זריקת בוץ והפגנות חסרות תועלת)
5. בחינת חלופות תוך כדי תשומת לב להשפעתן על הסביבה - לא פעם בולמים מרכיב אחד ומולידים שניים גרועים יותר במקומו.
6. הצעות מבוססות, משתלבות תפתחנה: אוזנים ערלות, שערים, תקציבים ועשיה בכוון הנכון.
7. חקיקה מתאימה, פיקוח יעיל ואכיפה ללא רתיעה.
8. לעסוק בעיקר ולא בשוליים. לא להתפרס על כל הנושאים שבעולם. להתחיל בדחוף ובזמין ולא בפופוליסטי הבא לשנות סדרי עולם.
9. לא להפוך נושא שולי ול"הרעיש עולמות" למרכז המאבק
10. לא להתיאש גם מנסיונות דחיה ולדבוק במאבק הצודק האמיתי.

* התגובה נכתבה במקור ברצף. להלן באדום תשובה לתגובה.

קראתי את המאמר, ולמרות שקצת קשה להגיב על מאמר כל כך ארוך, אני אנסה:

יש במאמר הזה, לדעתי, שגיאה בסיסית בהבנת המציאות. אי אפשר להנחית על אומה שלמה את החובה הזו לשמור על הסביבה. זה, נכון, ייתכן שחלק מהדברים פה, אם הם היו נעשים, היו יכולים לשפר את המצב בעולם, אבל בשום דרך דמוקרטית לא יהיה אפשר להנחית את הדרך הזו מלמעלה, ולאורך כל המאמר הייתה לי הרגשה כזו, של חזון אחרית הימים, במדינת טרור. אני מתארת לעצמי שלא זו היתה כוונת המשורר, אבל...

קודם כל תביני מה קורה פה. אנו פה בתוך שואה אקולוגית. כמו בשואה הקודמת באו אנשים וסיפרו מה קורה, ולא האמינו להם, או המעיטו בחשיבות, או פשוט התעלמו שתקו. בכל אופן קורה משהו רציני שדורש כמה צעדים דרסטיים.

בשואה של הנאצים היה צריך לעשות את זה בצורה צבאית, כי מי שעשה אותה, ואת המלחמה השניה - היה כוח צבאי. כאן זה לא צבא מול צבא, ויתר על כן, מי צדיק ויאמר שאין לו כל חלק בשואה האקולוגית ? על כל, לגבי מה שקראת "הנחתה" - קודם כל שימי לב שאנו לא במצב שבו אפשר ככה להמשיך ופה ושם לנסות לעשות משהו נחמד וביישני. צריך משהו יותר חזק אין ברירה. ובכל זאת עיקר התוכנית סביב עידוד דברים למשל דרך תגמולים כספיים למי שפועל למען איכות הסביבה, חשיפת אמת, ולאו דווקא בשימוש בדרכי כפייה איומות כמו כליאה ושימוש במרתפי עינויים, הוצאות להורג, והפצצות אנשים עם מטוסים. ככה שיחסית זה עדין מאוד.

עכשיו אני אנסה להגיב דבר דבר:

הדבר הראשון: אלוהים בדברים הקטנים. אי אפשר לעשות רק דברים גדולים ולחשוב שזה ישנה את המצב. שיטת ה"דברים הגדולים" דומה לעקרון ההנחתה, הוא לא אישי, ועלול לגרום לרתיעה אדירה בציבור.
בקשר לכך שאוהבי הכלבים גורמים למותם של הכי הרבה כלבים - אני חייבת להודות שלא ממש הבנתי למה. (אבל אני חייבת להסכים עם ההתנגדות להאכלתם בבשר)
אף אחד לא אמר לעשות רק דברים גדולים. התוכנית עצמה עסקה ברעיונות בגדול. כמובן למימושה יצטרכו להיכנס גם לדברים קטנים. מספיק כתבת שזה כבר ארוך לך, אז את מבינה שאין סיבות שאכנס יותר מדי לפרטים, מה גם שיש חשש ש"מרוב עצים לא יראו את היער".

בענין הכלבים - כפי שנכתב: אז מה פה הדבר הגדול - מצילים חיה אחת, על חשבון הרג של המוני חיות אחרות, ותשלום שזה ימשך ?. מקווה שהבנת... כלב אחד הרי אוכל בשר של חיות אחרות, וזה מתבטא באלפים לכלב אחד בינוני במהלך חייו. אז מה פה הם כל כך מצילים ?, למה הצד שלהם מייצג יחס נכון לחיות ולטבע ?
איסור השקרים בפרסומות: אני לא חושבת שזו הדרך, כדי להגיע לחקיקה כזו יידרש כל כך הרבה מאמץ, (אם בכלל הדבר אפשרי) שכל המאמץ הזה היה יכול להיות מתועל להסברה לאזרח הפשוט על הפרסומות באופן כללי, כמה הן מזיקות, ולגרום לא לשים לב לבד לדברים הללו, להיות אקטיבי. כי ברגע שאתה מזין את הצופה במסרים משלך, הוא עדיין נשאר פאסיבי, וזה לא אומר שבפרסומת אחרת הוא יחשוב.
הפרסמות - אחת הרעות החולות של החברה. הסברה בנושא שהצעת - איך תעשי אותה אינטנסיבית ?

ההצעה שלי - על כל פרסומת, תקבלי גם מסר של נציג אובייקטיבי. גם הסברתי, וגם אינטנסיבי.

עוד משהו - אינני חושב שהציבור הרחב יתנגד לזה. מי שיתנגד זה כמה בעלי ממון. ראי את מקרה הסיגריות, שכיום מחויבות לעשות הזהרה בפרסומות שלהם. הציבור דווקא תומך בזה, בגדול.
בד"צ ירוק: עקרון טוב ביסודו, ואם אני לא טועה, כבר התחילו לפעול בנושא, מופיעות על גבי אריזות אם האריזה ממוחזרת, אם המוצר נוסה על בע"ח, (לפי מה שהבנתי מהמאמר גם אם הוא ידידותי לסביבה באופן כללי) יש שטיחים שמסומנים אם הם לא נוצרו בעבודת ילדים, ועכשיו "פעולה ירוקה" גם מנסה לסמן מזון מהונדס גנטית.

עדיין יש עוד הרבה מה לעשות.

עידוד תחבורה ציבורית: אני מסכימה באופן כללי, אבל צריך לזכור שכבר עכשיו יש מסים גבוהים מאוד על תחבורה פרטית. אכן, יש עוד המון לשפר בתחבורה הציבורית, אבל לכל מטבע שני צדדים. יש לעבוד על הציבור הישראלי כמו גם על התחבורה. הישראלים כיום לא מוכנים לשמוע על תחבורה ציבורית, ובד"כ האנשים שמשתמשים בה הם אנשים שפשוט אין להם מספיק כסף למכונית, ולכן, אם היינו פועלים בצורה של הנחתה, (כמו למשל צמצום מאסיבי של מקומות חנייה במרכזי ערים, סגירת מרכזי ערים לכלי רכב פרטיים) מרכזי הערים היו מדרדרים, וכל כוח הקניה של האנשים היה עובר לקניונים האימתניים. ובעוד שבמרכזי ערים יש יותר חנויות פרטיות, בקניונים אין כמעט דבר כזה, הכל מבוסס על רשתות ענק, הרבה מהם אפילו לא ישראליות. בעיה. גם לי אין פתרון מיידי, חוץ מהסברה.
לא עדיף טבע בערים, פחות זיהום ממכוניות וגם פחות פקקים ?

לגבי החברות עם מרכזי הענק: זה מהדברים שיותר גרמו לי להרגיש בגטו. זה נכון שלא צריך לעודד את חווית הצריכה, אבל זה רק יגרום להאחדה, זה יהיה יותר גרוע ממה שיש היום, כולם יוכרחו לרכוש את אותם הדברים. ומי יקבע מה ימכרו במקום כזה? אם מישהו רוצה למכור משהו חדש, הוא עלול להתקל בצנזורה. ואם אני רוצה לקנות פורנו? ואם ימכרו פורנו, מה יהיה על החרדים, או סתם הורים שלא רוצים לחשוף את ילדיהם לזוועה? וברגע שמוסדות כאלה יהיו שייכים למדינה, כל החלטה מה להכניס או לא להכנים לסופר יהיה החלטה פוליטית. ואתם יודעים איך מתנהלת פוליטיקה...
בעניין האחדה - כמה חנויות קטנות כבר מוכרות מוצרים ייחודיים שלא תמצאי ברשתות הגדולות ?

בעניין צנזורה - זה קיים גם עם חנויות קטנות. אפשר למשל להחליט שלא מוכרים בשר לא כשר, או שאסור פרונו, וזה יכולל גם את העסקים הקטנים. לכן בנושא הזה אינני רואה קשר בין השניים.

בעניין הסבסוד: מי אתה שתחליט שמאגיה למשל לא זכאית לסבסוד? או אפילךו מאגיה שחורה? מי יהיה הסמכות המוסרית להחליט? (אני יודעת מה תגיד: וועדה. אבל זה לא יעבוד, כדי ליצור וועדה אמיתית, אתה צריך לקחת אנשים מכל קצוות האוכלוסיה, שזה אומר לשים הומואים, רבנים, עובדי אלילים, שמרנים, אנרכיסטים, רופאים אלטרנטיביים, רופאים "רגילים" (מה המילה...?) ועוד רבים ושונים. ועל מה בדיוק אתה חושב שהם יוכלו להסכים?)

אכן בעייה. בכל זאת אני חושב שיש אמת כלשהי בנושא שצריך לחפש אותה.

שימוש באנרגיה נקיה: נכון מאוד.

עידוד קיצור שבוע העבודה: הרעיון נכון מאוד, אבל לא הבנתי איך זה יפתור את בעית הפרזיטים.
מי שחי על חשבון אחרים הוא פראזיט. אם כולם יעבדו פחות, כולם יוכלו לפרנס את עצמם מצד אחד, ומצד שני סך כל העבודה תהיה פחותה, ואז גם יהרסו פחות את כדור הארץ.

רפורמה בחינוך: רפורמה אכן צריך לעשות, אבל אני לא חושבת שהפתרון הוא דווקא לקצץ שעות מתמטיקה. בתכלס, רוב המקצועות שאתה לומד בביה"ס לא "יועילו" לך בעתיד, אבל הם תורמים לפיתוח הנפש הטענה של "לא הולכים עם סינוסים וקוסינוסים למכולת" היא ילדותית. אני חושבת שהרפורמה צריכה להיות הרבה יותר עמוקה מזה. יש לי תאוריה בקשר לזה, שאם אני אתחיל לשטח אותה כאן אני לא אגמור בחיים, אולי אני אכתוב את זה בפעם אחרת. אבל באופן כללי, לדעתי צריך להפוך את החינוך ליותר אישי, ללמד אין ללמוד, ליצור אצל ילדים סקרנות ואהבה לטבע ולסביבה, שאלו דברים שחזקים עצלם גם ככה, והמערכת טורחת לדכא. צריך לעודד כל ילד ללמוד את הדברים שמעניינים אותו והוא נמשך אליהם, מוזיקה ואומנות כמו פיזיקה וכימיה. צריך לשים דגש על עבודות, שהן יותר מחקריות ועמוקות, ולצמצם במידת האפשר מבחנים, שסתם גורמים לתלמידים לשנן, להקיא ולשכוח, ולא להפנים ולהתחבר לחומר. (מתישהוא אני ארחיב)

אדבסטינג: כמומן שזו גם אפשרות, אם כי לא ל ג מ ר י אפקטיבית...

ודוגמה אישית: זו העצה המעשית והחשובה ביותר. כל אדם הוא עולם. לפני שאנחנו מנסים לתקן את העולם, קודם כל ננסה לתקן את עצמנו, ברגע שהופכים את זה למטרה העיקרית, כבר אנשים מתעניינים, מסתקרנים, והרבה פעמים נמשכים בעצמם.

טוב, זו היתה הודעה ארוכה, אני דילגתי במכוון על הרבה דברים, כי פשוט אני כבר לא יכולה לכתוב יותר. (וחוצמיזה אני כבר עוד מעט צריכה לצאת ל"פעולה ירוקה"...)

תגובות/תוספות/הערות/הארות - ניתן לכתוב לכתובת: pinat_hay@hotmail.com

"דבש ניגר - כמי נהר

הלום נשאר - עובד תמים"

כך חווה יום עבודה עם במכוורת, ינון נאמן, שכתב את השיר.

לקראת ראש השנה הינה עמוד על השיר, יוצרו ופרשנות - דבש

כדאי לדעת:

מיתוסים נפוצים בתחום טבע ובעלי חיים

מיתוס הצמחונות והטבעונות - ספר חדש

מיתוס המזון האורגני

מיתוס אנונימוס - מיתוסים באתרים כמו אנונימוס בעלי חיים

מיתוס - גידול חיות משק - דומה לנאצים

מיתוס המזון המסחרי לכלבים וחתולים מדוע כן כדאי להאכיל בשאריות

האם מותר להאכיל כלבים בעצמות ?

מיתוס: צריכת בשר תורמת לרעב ולריקון משאביו הטבעיים של כדור הארץ

מאמר מקיף על תפיסות לא נכונות על זכויות בעלי חיים וצמחונות